טיפולים בעזרת צנתור מחוץ לעורקים הכליליים

טיפולים פולשניים בעזרת צנתור בהצרויות עורקים מחוץ לעץ הכלילי הן דוגמא  להתקדמות  המשמעותית שהושגה ברפואה הקרדיוווסקולרית בשנים האחרונות. טיפולים אלו מהווים תחליף בטוח יחסית, עם תוצאות קליניות דומות ובחלק מן המקרים אף טובות יותר מן הטיפולים הכירורגיים הקלאסיים.

הצרויות בעורקי התרדמה (Carotid arteries)

ניסיונות טיפוליים בעזרת צנתור בהצרויות של עורק התרדמה המספקים דם למוח, החלו להתבצע באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. המטרה הטיפולית בהצרויות בעורק התרדמה הוא בראש ובראשונה מניעת התסחיפים הנגרמים עקב ההצרויות בעורקים אלו ונסחפים למוח. הטיפול בהצרויות בעורק התרדמה נעשה בעזרת השתלת סליל תומך באופן דומה לזה המבוצע בעורקים הכליליים, ונעשה תמיד בעזרת מכשירים מסוגים שונים להגנה (Protection Devices) כמו אלו שתוארו לעיל. ההתוויות להשתלת הסלילים התומכים בעורקי התרדמה התרחבו, ויותר ויותר מטופלים הזקוקים לטיפול פולשני בעורקים אלו, מטופלים בעזרת השתלת סליל תומך במקום הטפול הניתוחי שהיה מקובל עד כה. מחקרים קליניים מבוקרים שהשוו את תוצאות שתי השיטות (השתלת סליל תומך לעומת ניתוח) הראו תוצאות דומות מבחינה קלינית. הגישה היום היא כי חולים עם היצרות בשיעור 80% ומעלה בעורקים אלו במקביל לסימפטומים קליניים (מאורע מוחי חולף או קבוע) זקוקים להתערבות זו. הסיכון בהתערבויות אלו הולך ויורד, בעקר מאז השימוש במכשירים להגנה בהם נעשה כיום שימוש רוטיני בהתערבויות אלו. במקביל, נעשה שימוש בתכשירים נוגדי קרישה חדישים כמו אלו שתוארו בשימוש בהתערבויות כליליות.  פעולות אלו מתבצעות במקביל על ידי קרדיולוגים ורדיולוגים פולשניים במרכזים רבים בארץ בעולם.

היצרות בעורקי הכליה (Renal arteriostenosis)

המחלה האטרוסקלרוטית פוגעת בשכיחות גבוהה גם בעורקי הכליה וגורמת להיצרות שלהם. זאת במקביל לתופעה נוספת הקרויה Fibro-muscular Dysplasia  הגורמת אף היא להצרויות בעורקים אלו. שתי התופעות, השונות בתכלית מבחינה אפידמיולוגית וקלינית, ניתנות לטיפול בעזרת הרחבה על ידי סליל תומך. היצרות עורקי הכליה על רקע טרשת העורקים הינה מחלה שכיחה יחסית, ובעלת אופי מתקדם (פרוגרסיבי) עם החמרה בהיצרות והידרדרות התפקוד הכלייתי לאורך זמן. בין היתר גורמת היצרות זו ליתר לחץ דם עמיד לטיפול ולאיזון תרופתי, אי ספיקת כליות, ואירועים חוזרים של בצקות ריאה שאינם מוסברים על ידי מחלת לב.
כיום ניתן להרחיב את עורקי הכליה בעזרת צנתור והשתלת סליל תומך, ושיטה זו מהווה תחליף בטוח ויעיל מאד לגישה הכירורגית הקלאסית המלווה בשיעור תחלואה ותמותה גבוהות יחסית. ההתוויות להתערבויות בעורקי הכליה אינן ברורות דיין, ועדיין מהוות מוקד לויכוח בין הרופאים העוסקים בתחום. שיעור ההצלחה במרכזים מנוסים עולה על 90% אולם הבעיה המרכזית היא בחירת החולים הנכונים להתערבות זו, וניבוי החולים אשר יפיקו אכן תועלת מן הטפול הנ"ל. ריפוי מיתר לחץ דם נדיר יחסית בעזרת טיפול זה ומתרחש אך ורק בפחות משליש מבין החולים המטופלים בהתוויה זו.

היצרות בעורקי הכסל (Iliac Arteriostenosis)

מחלת כלי דם היקפיים שכיחה מאד בחולים עם טרשת העורקים. האפשרויות הטיפוליות כוללות בין היתר טיפול תרופתי בעזרת תרופות חדשניות (המשפרות ייצור כלי דם חדשים- אנגיוגנזיס) תוך שיפור בטכניקות ניתוחיות וטיפולים צנתוריים חדשניים.
הקליניקה השכיחה ביותר במחלה זו הינה צליעה לסירוגין. ההתוויה לטיפול הינה היצרות בשיעור העולה על 70% במקביל לסימפטומים קליניים של כאבים בגפיים התחתונות בהליכה וצליעה לסירוגין. במהלך הצנתור הטיפולי מבוצעת הרחבת העורק בעזרת בלון והשתלת סליל תומך, ושיעור ההצלחה גבוה ביותר ומגיע למעל 90% עם שיעור סיבוכים נמוך יחסית.

לסיכום

בסקירה קצרה זו ניסינו לסקור את מגוון הטיפולים והחידושים העכשויים והעתידיים בקרדיולוגיה הפולשנית. אין ספק שהתמורות שחלו בעשור האחרון בתחום זה גרמו לכך שהטיפול הצנתורי הפך להיות כלי מרכזי ומכריע בטיפול המגוון בחולים עם מחלה טרשתית בלב ובאברים נוספים, מתוך מטרה לשפר את איכות ותוחלת החיים של החולים במחלה שכיחה זו.

עוד בנושא:

קרדיולוגיה פולשנית חלק א

קרדיולוגיה פולשנית חלק ב