גורמים המשפיעים על הפיכת המחלה למגפה
• אופן העברת המחלה מאדם לאדם - ישנן דרכים שונות להפצת מחלות: באמצעות רוק, דם, מגע גופני, או אפילו באמצעות בעלי חיים. דרכי ההפצה משפיעות על קלות התפשטות המחלה.
למשל - מחלה המועברת באמצעות רוק או התעטשות יכולה להיות מועברת בקלות במקומות הומי-אדם, כפי שקורה במחלת הסארס.
דוגמה אחרת היא מחלה המועברת באמצעות בעלי חיים. מחלת המלריה וקדחת הנילוס המערבי מועברות באמצעות יתושים. במקום שבהם ישנם יתושים המחלה מועברת בקלות. כאשר משמידים את אוכלוסיית היתושים ממקומות אלה, נמנעת לחלוטין העברת המחלה.
• רגישות גורם המחלה לתרופות ולחיסונים הקיימים - כאשר ישנה תרופה זמינה, חיסון או אמצעי מניעה מפני המחלה, נמנעת התפשטות המחלה.
דוגמה לכך הייתה מגפת האיידס. בתחילה, עד למציאת התרופה, המחלה גרמה לתמותה עצומה. עם מציאת הפתרון התרופתי ושינוי הרגלי ההתנהגות כתוצאה ממבצעי הדרכה על דרכי המניעה - אחוזי התמותה ירדו באחוזים רבים (בעולם המערבי).
• הוירולנטיות (התוקפנות) של גורם המחלה - למרבה האירוניה, ככל שהמחלה קשה יותר ומשך זמן המחלה מהיר יותר, נמנעת הפצתה והפיכתה למגפה. במקרים אלה, החולים אינם 'מספיקים' להפיץ את המחלה לפני מותם המהיר. משום כך מחלות קשות, כמו מחלת האבולה, פוגעות באוכלוסיות קטנות ומוגדרות, גורמות לתמותה באחוזים מחרידים, אבל אינן מופצות באזורים גיאוגרפיים נרחבים.
• עמידות גורם המחלה לתנאי הסביבה - ככל שגורם המחלה - החיידק, הנגיף או הטפיל - רגיש יותר לתנאי הסביבה ומפונק יותר, הסבירות שהמחלה תופץ ברבים היא נמוכה יותר.
ישנם חיידקים ונגיפים שיכולים לשרוד רק בטמפרטורת הגוף (37 מעלות בקירוב) ומשום כך לא ישרדו מחוץ לגוף. נגיף כזה הוא נגיף האיידס שאינו שורד מחוץ לנוזלי גוף. דוגמה הפוכה אפשר למצוא בנגיף הסארס. מחקרים מצביעים על כך שמדובר בנגיף 'חזק' במיוחד המסוגל לשרוד בטמפרטורת החדר במשך ימים אחדים.
• התנהגות בבני האדם, חברות ומדינות - בעולם המודרני אוכלוסיות שונות, גם אם הן מרוחקות מבחינה גיאוגרפית יכולות ליצור קשר בקלות. הקשר מתקיים בעזרת אמצעי תחבורה מודרניים, באמצעות מסחר וגם כתוצאה ממלחמות. כל אלה הן הזדמנויות פז למחוללי מחלה להדביק אוכלוסיות גדולות ברחבי העולם.
התנהגות של חברות מסוימות, כגון שימוש במקורות מים מזוהמים, ריבוי בני זוג ביחסי מין, והזרקת סמים באמצעות מזרקים משותפים מגבירה את הסיכויים להפצת מחלות שאינן מופצות בחברות שבהן אין נוהגים כך.
ולהפך - החלטות של יחידים, של חברות או של מדינות יכולות להביא למיגור מחלות. דוגמה לכך תמצאו בטיפול הרשויות במחלת הסארס. מיד עם היוודע דבר התפרצות המחלה ננקטו צעדים שהביאו למניעת התפשטות המחלה - סגירת בתי ספר ומקומות ציבוריים, חבישת מסיכות, הטלת הסגר על מקומות נגועים והימנעות מנסיעה למקומות שבהם התפרצה המגפה.
גם צורת המגורים של האדם המודרני משפיעה על אופן הפצת המחלות. כיום רוב אוכלוסיית העולם חיה בערים. המגורים באזורים עירוניים מביאה אנשים רבים למגע קרוב. בסביבה כזאת חיידקים נושאי-מחלות מועברים ביתר קלות מאדם אחד לאחר. בערים רבות בעולם, במיוחד בעולם השלישי הערים מתפתחות במהירות ומערכות הבריאות והתברואה אינן מסוגלות לתת שירות לכל התושבים. מצב זה של היעדר תנאים סניטאריים נאותים, היעדר גישה לתרופות, לחיסונים ולמידע רפואי חיוני, מסייע להפצת מחלות זיהומיות.
• שינוי תנאים סביבתיים - שינויים אקלימיים וסביבתיים תורמים אף הם להתפשטות מחלות זיהומיות על ידי כך שהם יוצרים תנאים שמגבירים את נוכחות הגורמים מחוללי המחלות ובעלי החיים שנושאים אותם.
בצורת או שיטפונות יכולים לגרום לשינוי אזורי המחיה ובכך לשנות את סוגי מיני האורגניזמים החיים באזור ואת מספרם. דוגמה לכך אפשר למצוא במגפות שהתפשטו בסודן בשנת 1998, כאשר בצורת ומלחמת אחים הביאה למותם של רבים ממלריה ומחלות אחרות.
בעקבות אסונות טבע רבים נפגעים מקורות המים, לכן מחלות המופצות באמצעות מים מזוהמים, כגון כולרה, מתפשטות במהירות גבוהה.
חוקרים מזהירים גם מפני עלייה במחלות הזיהומיות כתוצאה מהתחממות כדור הארץ וירידה בכמות המשקעים.
דוגמה לגורם אקלימי שסייע להתפשטות מגפה היא מחלת הדבר בימי הביניים. ישנם חוקרים שטוענים שתקופת התקררות אקלימית שהתרחשה במאה ה-14 הביאה לירידה בבריאות הציבור בערים הצפופות, לירידה ביבול החקלאי בגלל השינויים האקלימיים וכך לירידה בתזונה. לעומת זאת העלייה בגודל אוכלוסיית המכרסמים שחיו בערים שימשה קרקע פורייה להתפשטות המחלה שהביאה למותם של מיליונים באירופה.
|
