אחד האסונות הגדולים ביותר שפגעו בעולם אי-פעם, לא היה מלחמה. גם לא מבול, רעידת אדמה או רעב אלא מגיפת הדבר המכונה מגיפת המוות-השחור, מגפה שאין דומה לה בכל ההיסטוריה. שיעור התמותה של הנדבקים במחלה התקרב למאה אחוזים(!), ואנשים שנדבקו בה מתו תוך יומיים שלושה. השם שניתן למחלה בימי הביניים מעיד על אופייה האיום: המוות השחור. היו גם מגפות רבות אחרות של דבר וגם של מחלות אחרות, לרבות אבעבועות שחורות, שהיו קטלניות והרסניות, אך כולן היו מצומצמות יותר בתפוצתן, מקומיות יותר, ופחות נוראות מאותה פלישה ראשונה של המוות השחור לאירופה של סוף ימי-הביניים.
 
סיפורו של "המוות השחור"
במאה ה 14- היו לאירופים נתיבות מסודרים למדי, ששמרו על קשר עם המזרח (אסיה). אלה נוצלו היטב למסחר ענף. לאיטלקים היה מרכז מסחרי בעיר קאפא שבאוקראינה של היום, על חופי הים-השחור. הסוחרים האיטלקים היו משייטים לקאפא וסוחרים משם עם אסיה. בשנת 1346 הותקפה קאפא בידי טטרים - פולשים מונגולים ממרכז אסיה, שניסו לפרוץ את חומותיה. הסוחרים האיטלקים שבעיר, יחד עם תושביה, צפו את נפילתה הקרובה של עירם בידי הטטרים, שהיו רבים וחזקים מהם. למרבה הפלא, הרפו הטטרים מן המצור על העיר, ואנשי קאפא נשמו לרווחה. אך התושבים, שניצלו מזעם הטטרים, לא זכו לשמוח בהצלתם, כי הטטרים מוכי-החולי חלקו עמם את צרתם, והשליכו את גויות מתיהם מעבר לחומות אל תוך העיר. התושבים בעלי התושייה השליכו מיד את הפגרים בחזרה אל מחוץ לעיר, אל תוך הים, אך תושייתם לא עמדה להם להצילם, והמגפה הכתה בהם.

המוות השחור – ציור מימי הביניים

היה זה, כנראה, המקרה הראשון של אירופים שנפגעו במחלת הדבר, בדרכו מערבה. דרכי מסחר חדשות נסללו מאסיה המזרחית לאירופה המערבית, ועליהן דהר גם הדבר. כל אירופה הייתה בתחום פגיעתו. ספינות סוחר איטלקיות נשאו את הדבר לקונסטנטינופול (איסטנבול של היום), ומשם לנמלי הים התיכון. וכך תואר במסמך מאותם הימים: "כמו היו מלווים ברוחות-רשע, הביאו המלחים את המוות, לכל מקום שאליו הגיעו, ולכל אדם שבו פגשו". על אף שאופן העברת המחלה לא היה ברור, הבינו האנשים, שקיים תהליך של הידבקות. במרסיי, עיר הנמל הצרפתית, למשל, מנעו מספינות איטלקיות להתקרב אל החוף במשך תקופת ההסגר.

קרנטינה (הסגר)
המילה קרנטינה (הסגר) מקורה במילה ארבעים באיטלקית. אלה ארבעים הימים שהחזיקו בהם את הספינה מחוץ לנמל, כדי לוודא שאינה נגועה במגפה. המלחים שעל הספינות היו במצב בריאותי ירוד ביותר, ורובם מתו תוך תקופת ההסגר. וכך, ספינות עמוסות סחורות שייטו מול נמל מרסי ללא צוותים, נושאות את מתיהן בלבד. בכל זאת התפשטה המגפה במהירות רבה, ראשית למרסיי וממנה במעלה עמק הרון. ממדי התמותה הייתה עצומים ובערים הנגועות מתו כמחצית מהאוכלוסין. אנשים מוכי אימה ופחד נסו מערי הנמל אל פנים-הארץ. הנמלטים מפני המוות הם אלה שהפיצו את המחלה, ונשאו אותה אל פנים הארץ. מפת התפשטותה של מחלת הדבר דומה למפת דרכי המסחר הראשיות באותם הימים, הן ביבשה והן בים. המסלול מוביל מסין לאירופה, דרומה - לאפריקה, צפונה - לרוסיה, ומפיציה הם האנשים שנעו ממקום למקום, וגם יתושים וחולדות.

בגד הגנה בפני הדבר – ציור מימי הביניים