בהתייחס לטענה זו , במובן מסוים החיסונים הופכים להיות הקורבן של ההצלחה הגבוהה שלהם בהורדת התחלואה. ההורים של היום לא ראו אף פעם חולה בחצבת, חזרת שיתוק ילדים, דיפתריה , טטנוס או שעלת. כתוצאה מכך שאינם מכירים מחלות אלה הורים מסוימים שואלים עצמם בשביל מה צריך לתת את החיסונים כנגד מחלות אלו, אשר לכאורה כבר אינן קיימות.  התשובה היא שיש להמשיך כי מחוללי מחלות אלו נמצאים עדיין בסביבתנו ומי שלא יחוסן נגדן, גבוה הסיכוי שיחלה בהן.  בארה"ב למשל,  כאשר שיעורי המתחסנים כנגד חצבת ירדו בסוף שנות ה-1980 ותחילת שנות 1990, התוצאה הייתה 11,000 אשפוזים של ילדים חולים ויותר ממאה פטירות שנגרמו מחצבת.  מחלות מסוימות נכחדו לגמרי מהעולם המערבי בזכות החיסונים, למשל שיתוק ילדים או דיפתריה. אך  הן קורות באזורים אחרים בעולם. לאור השיעורים הגבוהים בימינו של  ההגירה, תנועות אוכלוסין ונסיעות לחו"ל ברור  כיצד עלולות המחלות לקרות גם אצלנו אם לא נהיה מחוסנים כנגדן.