סימני המחלה
חום , כאבי ראש וחולשה ניכרת מופיעים כ 24 ועד 36 שעות לפני הופעת הפריחה. הפריחה אופיינית מאוד ומתחילה על החזה או הבטן. ביום הראשון מוצאים בד"כ מספר קטן מאוד של נגעים שלפוחיתיים. ביום הבא התפרחת השלפוחיתית מתפשטת – לראש צוואר וגפיים. ביום השלישי ניתן לראות שלפוחיות בכל מקום בגוף כולל פה, אברי מין ועיניים. השלפוחיות בד"כ מתבקעות לאחר מספר שעות מהיווצרותן ולאחר יום- יומיים מתחיל תהליך של הגלדה והחלמה. היות והשלפוחיות נוצרות באפידרמיס (החלק הדק והרחוק ביותר של העור) הרי שהנזק לעור קטן. במידה ולא יהיו זיהומים משניים הרי שלא יישארו כמעט הצטלקויות .
גרד הנו סימן חשוב במחלה וחשוב מאוד למנוע אותו. גירוד הנגעים יכול להעביר את הפצעים ממקום למקום(כולל עיניים) ויכול לגרום לזיהום משני ניכר.
מקובל מאוד טיפול כנגד הגרד עצמו ע"י תרופות אנטיהיסטמיניות. קיימות תרופות סבתא הכוללות אמבט עם קורנפלור, שמנים למינהם (בעיקר מחיטה המכילים אומגה 6 ).
ריפוי הפצעים עד היוצרות גלד סגור אורך כ 10 ימים.
החום אמור לרדת לאחר 48 שעות מתחילת הופעת השלפוחיות. כל חום שמופיע לאחר תקופה זו( חום שלא היה קודם לכן או שנמשך מעבר ל 48 שעות מפרוץ המחלה) דורש בדיקת רופא.
לא מקובל לבצע בדיקות מעבדה לשם קבלת זיהוי מעבדתי לאבעבועות רוח וזאת בשל הקליניקה הייחודית. בדיקות מעבדה מבוצעות במידה וחלים סיבוכים הדורשים בדיקות יותר מעמיקות (בעיקר בזיהומים משניים).
נשים בהריון או כאשר מתוכנן היריון ואין זוכרים באם הייתה מחלה מקובל לבצע בדיקת מעבדה לנוגדני הרפס. במידה ולא נמצאים נוגדנים מקובל לחסן.

סיבוכים משניים
1. זיהום משני בעיקר עם סטפילוקוק אריאוס או עם סטרפטוקוק.
2. מחלות בהן הגוף מגיב כנגד הנוגדנים של עצמו ופוגע בהם כאילו היו הווירוס – רוב הפגיעות במצב זה קשות.
3. הצטלקויות קשות (בחלק קטן של הנפגעים).

בזיהומים משניים מטפלים בד"כ במשחות אנטיביוטיות מקומיות – מקובל לשלב טיפול במשחה אנטיביוטית עם מעט סטרואידים לשם מניעת תגובת הצטלקות מקומית. בזיהומים קשים יותר מקובל לתת טיפול פומי אנטיביוטי או אפילו טיפול תוך ורידי כאשר מדובר הזיהום קשה יותר (חיידקים אלימים כגון סטרפטוקוק אלים המכונה "חיידק טורף") סיבוכים כאלה נדירים מאוד אך במידה ונגרמים הרי שהמצב מסכן חיים ומחייב התערבות מיידית.
הסיבוך השני הנגרם מהיוצרות נוגדנים הפוגעים בגוף עצמו מופיע בשכיחות נמוכה והסתמנותו הקלינית מופיעה רק כ 3 שבועות מתום המחלה האקוטית. בד"כ המופע הקליני כולל פרכוסים, הפרעות בהליכה (שיווי משקל), הפרעות יציבה בשל קשיים בארגון מוטורי של תנועה, כאבי ראש , ישנוניות ואובדן הכרה. מצב זה דומה מעט לדלקת של המוח אך הוא נגרם למעשה מנזק למילין (תאי מעטפת העוטפים את תאי העצב ומשמשים למעשה כחומר מבודד בין העצבים). הנזק המוחי הנו רחב בד"כ ובמידה ומתחילים טיפול מהיר ניתן עדיין לעצור אותו. הטיפול כולל מתן סטרואידים תוך ורידי, אימונו גלובולינים במינון גבוה, וזווירקס תוך ורידי.
את ההצטלקויות ניתן למנוע ע"י מתן טיפול בזווירקס בחולה בו רואים מיידית כי הפצעים שלו גדולים ועמוקים מאוד (קיימים מופעי מחלה קשים במיוחד בעיקר אצל חולים עם מערכת חיסון ירודה). טיפול מקומי במשחת זווירקס + אנטיביוטיקה + סטרואידים מקומי יכולים לעצור מעט את ההצטלקויות.
הטיפול בזווירקס (קיים גם בסירופ) יכול לקצר את משך המחלה במספר ימים אך אינו מונע סיבוכים משניים של המחלה עצמה.

מתי לחזור לרופא?
1. כשהחום אינו יורד לאחר 48 שעות
2. חום גבוה מאוד מעל 40 מעלות הנמשך כבר 48 שעות
3. חום שנעלם והופיע שוב
4. כשהפריחה לא דומה לאבעבועות רוח
5. שינוי במצב ההכרה
6. כאבי ראש קשים, פרכוס (אפילו פרכוס חום פשוט).
7. הופעת נגעי אבעבועות בעין (מחייב הפנייה לרופא עיניים) .
8. הופעת כאבי אוזניים או לוע קשים
9. זיהום מקומי של הנגעים