החיידק שממנו פוחדים מרבית בני האדם ושממנו מזהירים השכם והערב הוא הסלמונלה. לכן זוהי סיבה טובה להרחבה אודותיו. סלמונלה היא שמה של משפחה גדולה המונה קצת למעלה מ - 2,300 סוגים של חיידקי גרם שליליים, אשר כעשרה אחוזים מהם עלולים לפגוע בבני אדם. חיידקי הסלמונלה שהתגלו לראשונה במעי חזיר בשנת 1885 על ידי הווטרינר האמריקאי דניאל סלמון, מחולקים לסוגים, מינים ותתי מין.
בדרך כלל חיים החיידקים במערכת עיכול של בעלי חיים שונים, כולל חיות בעלות דם קר. סוגי החיידקים השונים נקבעים לפי האנטיגנים (קודים) המאפיינים אותם.
ניתן גם לחלק את החיידקים לשתי קבוצות: האחת – לה שייכים חיידקים החיים בגופו של פונדקאי עיקרי אחד כמו סלמונלה טיפי וסלמונלה פאראטיפי (S. Typhi, S. paratyphi) השוכנים במעיהם של בני אדם, או כמו חיידקי סלמונלה טיפימוריום העשויים לשכון בפונדקאים שונים.
חיידקי הסלמונלה עשויים לשרוד חודשים ארוכים גם כשאינם מצויים במעיים של בעל חי ובלבד שהתנאים בסביבה, יתאימו מבחינת מצע מזון, טמפרטורות, לחות וכדומה. מלבד גופם של פונדקאים, עשויים החיידקים לשרוד גם באדמה ובמים. בגוף עשויים החיידקים לחיות בסביבה בין תאית וגם בתוך התאים עצמם. יש להם שוטונים אשר מלבד אפשרות התנועה שהם מעניקים לחיידק, הם מאפשרים לו לחדור לתוך תאים ולשרוד אפילו בתוך פאגוציטים (תאים בלעניים של מערכת החיסון, שנשלחים לבלוע ולחסל את הסלמונלה). למעשה יש אף באפשרות חיידקי הסלמונלה לגרום לתאים אלה של מערכת החיסון להתאבד בתהליך הקרוי apoptosis (מבטאים רק אות P אחת). ולכן ניתן בתיאוריה, להשתמש בסלמונלה כדי להתמודד עם תאים סרטניים.
למרות שטווח הטמפרטורות שבהן חיידקי הסלמונלה פעילים, נע בדרך כלל מעשר ועד שישים מעלות, הנה גם מתחת לעשר מעלות הם אינם מתים, אלא הופכים לנבגים שעשויים לשרוד אפילו בטמפרטורות קיפאון. נבגים אלה יהפכו שוב לחיידקים פעילים כשתתחמם האווירה. חיידקים העשויים לחיות במקום שיש בו אויר כמו גם במקום שאין בו אויר. למרות שחיידקי הסלמונלה עלולים להיות אלימים במיוחד בטמפרטורה של 37 מעלות צלסיוס ובמקום שאין בו חמצן, הנה מספר חיידקים קטן אינו גורם בדרך כלל למחלה.
מערכת החיסון של האדם משתלטת ומחסלת אותם על נקלה, בעיקר בעזרת נוגדנים. בדרך כלל תהיה צואה – הזיהום העיקרי שממנו ניתן להידבק. ואילו החדירה לגוף, תיעשה בדרך כלל דרך הפה ומשם דרך הקיבה אל המעי. שלמרות רגישותם הרבה לחומצה, מצליחים החיידקים לשרוד את החומצה המלחית החזקה שבקיבה, בשל יכולתם להיצמד זה לזה וליצור מיקרו מושבות, כשהחיידקים החיצוניים מגנים על אלה שבפנים. כמו כן ניתן להיפגע גם דרך המערכת הלימפטית, כשהחיידק חודר לקשרי הלימפה בגרון. אפשרויות הידבקות נוספות הן על ידי שאיפת החיידק לדרכי הנשימה, או אפילו מגע ידיים מזוהמות בלחמיות העיניים.
לאחר ההידבקות עלולים חיידקי הסלמונלה לגרום לאדם למחלות קשות כמו: אלח דם, דלקת מעיים, פאראטיפוס וטיפוס. מחלות שעלולות להסתיים במוות אצל אדם בעל מערכת חיסון חלשה ובעיקר אצל חולים במחלות כרוניות, תינוקות וזקנים.
כשמגיע החיידק אל המעיים הוא נצמד לרירית באזורים שונים ובעיקר במעי הדק, מתחיל לאכול מסביבתו, חודר לתאים והורס את ה-brush border, שהוא מערך צפוף של סיסים זעירים הבולטים מעל לפני שטח המעי ומאפשרים את ספיגת המזון. כשמגיעים לאזור ההדבקה בו מצויים תאי מערכת החיסון – נויטרופילים ומונוציטים הלוחמים בחיידקים מזיקים, מתחיל שלב התגובה הדלקתית ונפתחת מלחמה. אולם לרוע המזל, מסתבר שחיידקי הסלמונלה מסוגלים לשרוד בתוך התאים המונוציטים אשר בלעו אותם על ידי נטרול האנזימים המעכלים חיידקים שנבלעו.
למעשה הם עושים שימוש בתאי מערכת החיסון ככלי תעבורה להגיע אל מערכת הלימפה, ומשם לאיברים נוספים כמו הכבד והטחול, בתוך כדי פגיעה רב-מערכתית שעלולה לגרום למוות. המחלה עלולה לסכן חיים, בין היתר בגין איבוד נוזלים ומינרלים חיוניים, וכן בגלל פגיעה במאזן החומצות והבסיסים בגוף. עם זאת, בני אדם בעלי מערכת חיסון חזקה, ישרדו את הסלמונלה גם ללא כל טיפול. בין היתר מכיוון שמערכת חיסון חזקה מייצרת גם נוגדנים מיוחדים המנטרלים את החיידקים.

חרף העובדה שחיידקי הסלמונלה מפרישים רעלנים, תהיה הסיבה העיקרית למחלה, דווקא התרבות חיידקים במעי. ולכן תתפתח המחלה באיטיות והתהליך יימשך בממוצע בין 12 ל - 48 שעות, ועשוי לארוך גם 72 שעות ואפילו עד עשרה ימים. את הסימן המיידי להרעלת סלמונלה ניתן למצוא בהתקפי בחילות שמלווים בכאבי בטן עוויתיים ובשלשול מימי (מלווה בריר או בדם). השלשול מתרחש ככל הנראה, עקב פעילות תאי מערכת החיסון – הנויטרופילים, וכן בגלל פגיעת הרעלנים שמפרישים החיידקים באזורים שונים במעי, אשר בהם נעשית ספיגת רכיבי המזון. בשלשול ניתן למצוא גם כמות רבה של חיידקים המופרשים מהגוף. אולם הפרשה מסיבית זו הולכת ומידלדלת, ומספר החיידקים המפורשים בצואה יורד לאחר כמה ימים בצורה חדה. מלבד הסימנים הרשומים לעיל, יהיו מבין סימני המחלה גם חוסר תיאבון, הקאות, חום גבוה, כאבי ראש ודיכאון.
החיסון יעיל כנגד המחלה  פותח כבר בשלהי המאה ה-19. החיסון הזה נוצר מחיידק מומת והיה יעיל ב-50 עד 80 אחוז מהמחוסנים במניעת תחלואה למשך 12 שנה. לחיסון זה היו תופעות הלוואי רבות מקומיות שנמצאו בחמישים אחוז מהמחוסנים.
בשנות השמונים פותח חיסון המבוסס על חיידק מוחלש הנלקח דרך הפה ( Ty21a)
חיסון זה הנו החיסון  המומלץ כיום עבור מטיילים לאזורים בהם החיידק פעיל. ההוראה על מתן החיסון ניתנת על פי משרד הבריאות במרפאות המטיילים על פי יעד הנסיעה.
החיסון נלקח ב-4 מנות במשך שבוע (יום כן ויום לא ) ומותר לשימוש החל מגיל 6.
לפני כ 10 שנים  פותחו חיסונים נוספים פעילים שמקורם בחלבונים ממעטפת החיידק. חיסונים אילו מותרים כבר מגיל שנתיים והרושם הוא שיעילותם היא גבוהה ותופעות הלוואי שלהם קלות הרבה יותר מהחיסונים הקודמים. גם חיסונים אלו ניתנים רק על פי הוראת משרד הבריאות במרפאות למטיילים.