מלריה (קדחת הביצות) היא מחלה זיהומית טרופית.
המלריה היא אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם כיום: היא גורמת לחצי מיליארד חולים  ולה 2 מיליון מתים מדי שנה. רוב רובם של מקרי המוות הם באפריקה שמדרום לסהרה.
היצור החד-תאי הגורם למלריה נתגלה על-ידי דוקטור בצבא צרפת, שרל לואי אלפונס לברן (Charles Louis Alphonse Laveran), ועל גילוי זה הוענק לו פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה ב-1907.

תולדות המחלה
המלריה תוארה כבר על ידי היפוקרטס במאה החמישית לפנה"ס. תרופת הכינין הומצאה בידי אינדיאנים מפרו, אשר למדו כי משקה מקליפת עץ הכינין מועיל לחולים. המידע עבר למערב באמצעות איש דת ישועי. בעבר חשבו שלכינין יש גם תועלת מניעתית, אך דבר התברר כלא נכון.
בספרות היהודית ההיסטורית ניתן למלריה בדרך כלל הכינוי "קדחת". בנטיעת האקליפטוסים קיוו החלוצים בארץ ישראל לבער את הביצות ואת יתושי האנופלס נושאי המלריה. בשנים הראשונות שאחרי קום המדינה דווח על 1,000 חולים חדשים בשנה (יותר מפרומיל באוכלוסייה). השימוש ב-DDT ובאמצעים אחרים הביא להקטנת התחלואה, ומזה ארבעים שנה אין בישראל מלריה מקומית. כמעט אין יתושי אנופלס ואין חולים שמהם ירכשו היתושים את הטפיל. עם זאת, כמה עשרות חולים מאובחנים בישראל מדי שנה, רובם ישראלים שבאו מאפריקה, שם תיירו או משם היגרו. מיעוטם הם תרמילאים ששבו מהמזרח הרחוק, בדרך כלל כאלו שלא הקפידו על טיפול מתאים בזמן שהותם באזורים נגועים.

גורמי המלריה
המלריה אינה נגרמת על-ידי חיידק או נגיף, אלא על-ידי ארבעה זנים של הפרוטיסט החד-תאי פלסמודיום; זוהי המחלה הידועה ביותר הנגרמת על-ידי פרוטיסט.
שני הזנים הנפוצים הם Plasmodium falciparum (המסוכן ביותר) ו-P. vivax; הפחות נפוצים הם P. ovale ו-P. malariae. החרק המעביר את הטפיל של קדחת הביצות הוא יתוש האנופלס. היתושה (תמיד נקבה) מוצצת דמו של אדם נגוע; אחרי שמונה ימים של התפתחות טפיל המלריה בגופה הוא מצוי בבלוטות הרוק שלה (שם ישכון עד מותה), זמין להעברה.
תסמינים
הסימפטומים של המלריה כוללים חום, רעד, כאבי פרקים, הקאות והזעה מרובה. עלולה גם להיות הרגשה של דקירות בעור, בעיקר במלריה הנגרמת מ-P. falciparum. תסביכים של מלריה כוללים תרדמת, ובכ-20% מהמקרים של מלריה לא מטופלת - מוות. ילדים צעירים פגיעים במיוחד.

פתופיזיולוגיה
יתושות אנופלס נושאות נבגי פלסמודיום בבלוטות הרוק שלהן. כאשר הן עוקצות אדם, דבר הנפוץ בעיקר בשעת בין הערביים ובלילה, הספורוזואיטים נכנסים לגוף דרך הרוק של היתושה, נודדים לכבד ומתרבים בתאי הכבד. הם מגיעים למרוזויטים (merozoites) ולתאי הדם האדומים, שם הם מתרבים ומזמן לזמן פורצים אל תוך הגוף. הקדחת מתפרצת מדי שלושה או ארבעה ימים, עם יציאת המרוזויטים מתאי הדם.

הטפיל מוגן יחסית מתגובת הנגד של המערכת החיסונית כיוון שהוא נמצא בכבד ובתאי הדם האדומים. עם זאת, תאי דם שהודבקו במחלה ונעים בחופשיות מושמדים בטחול. למניעת גורל זה הטפיל מייצר ציפוי חלבוני המקשה על הפעולה החיסונית.

בשנת 2002 הודיע צוות חוקרים גדול כי הצליח לפענח בו זמנית את הגנום של כל הגורמים למחלה. החוקרים פיענחו את הגנום של סוג טפיל המלריה הנפוץ והמסוכן ביותר - P. falciparum - ואת זה של יתוש האנופלס גמביה, המשמש כנשא המעביר את הטפיל באפריקה.
תוצאות מבטיחות בניסוי בחיסון נגד קדחת הביצות - מלריה
חיסון סינתטי נגד קדחת הביצות (מלריה) אשר נמצא בשלבי ניסוי, נמצא בטוח ויעיל בבני אדם.
החיסון שבמחקר  פותח על-ידי שימוש בחלקים קטנים מהטפיל אשר הוצמדו למולקולה מרכזית אחת. החיסון ניתן לעשרה מתנדבים בריאים בעלי סוגים שונים של HLA . במבחני מעבדה, שבעה מהמתנדבים פיתחו תגובה חיסונית לטפיל. החיסון נסבל היטב על-ידי כל המתנדבים, עם תופעות לוואי קלות, אשר נעלמו מעצמן ולא הצריכו כל טיפול. יחד עם זאת, עדיין לא ברור כיצד החיסון יגן על אנשים מפני יתושים הנושאים את טפיל הקדחת בתנאים אמיתיים.
מאחר והחיסון סינתטי, ניתן להכינו בקלות יחסית בתנאי מעבדה לשימוש בבני-אדם. תוצאות מחקר זה מוכיחות כי הטכנולוגיה אשר שימשה בהכנת החיסון יכולה להיות יעילה גם בפיתוח חיסונים סינתטיים כנגד מחלות אחרות.
בניסוי במוזמביק, שנערך בשני מחוזות כפריים, השתתפו ילדים בגילי 4-1 שנים . ל 180 מהם ניתן תרכיב החיסון נגד מלריה. ל 180 אחרים ניתנו תרכיבי חיסון נגד צהבת או נגד חיידק הגורם לדלקת קרום המוח. המעקב אחר הילדים נמשך שישה חודשים, ולילדים שפיתחו מלריה ניתן טיפול רפואי מיידי - מדובר במחלה שיכולה להרוג בתוך 48 שעות, אולם אפשר לרפאה אם מגלים אותה בזמן.

בשתי הקבוצות נמצאו בדמם של רוב הילדים טפילים חדשים. אולם מספר הנדבקים היה נמוך בצורה ניכרת בקרב הילדים שקיבלו את תרכיב החיסון - 123 ילדים בהשוואה ל-159 מקבוצת הביקורת. בסך הכול, 11 ילדים בקבוצת החיסון פיתחו מלריה חמורה בהשוואה ל-26 ילדים בקבוצת הביקורת. 15 ילדים מתו בשל גורמים שונים. אף ילד בקבוצת החיסון לא מת ממלריה, בעוד שארבעה ילדים בקבוצת הביקורת מתו מהמחלה.