הפגיעה מחיידק הפנאומוקוקוס (Pneumococcus), יכולה לגרום למגוון שלם של מחלות שפגיעתן רעה. המועדים לפורענות הם מבוגרים מגיל 65 ואילך, אלכוהוליסטים, חולי איידס, חולי סרטן, חולים במחלות ריאה, סכרת ואי ספיקה כילייתית.
החיידק עלול לגרום לדלקות ריאה, אלח  דם (ספסיס) ולדלקת קרום המוח. אחד מכל 20 חולי דלקת ריאה עלול למות מהמחלה. 2 מכל 10 נפגעים באלח דם ו-3 מחולי דלקת קרום המוח, נפטרים מהזיהום החיידקי.
אם בעבר, פניצילין היה טיפול יעיל וטוב, כיום, התפתחו זנים יציבים לטיפול ולכן המניעה ע"י חיסון, היא דרך הטיפול המועדפת.

חיסון
החיסון מכיל אנטיגנים (חלבונים מעוררי יצירת נוגדנים) מהקופסית הרב-סוכרית של כל אחד מ-23 הזנים של החיידק האחראים למרבית התחלואים ממנו.
2-3 שבועות מהחיסון, מרבית האנשים מפתחים תנגודת לחיידק.
קשישים ותינוקות ולעיתים חולים במחלות ממושכות, עלולים שלא לפתח חסינות.
יעילות החיסון נעה בין 60% ל-85%. 
החיסון ניתן מעל גיל שנתיים, בהזרקה תת-עורית או תוך שרירית, יש להימנע מהזרקה תוך-עורית או תוך ורידית. בד"כ מספיקה מנת חיסון אחת, למעט אלו המועדים לפורענות, שיש לחזור ולחסנם במנה נוספת:
 מבוגרים שחוסנו מתחת לגיל 65 יקבלו מנת חיסון שנייה, 5 שנים לאחר מכן.
 ילדים מתחת לגיל 10 מומלץ לחזור ולחסן לאחר 3 שנים.
 ילדים מעל גיל 10, כמו המבוגרים.
התכשירים שבשימוש בארץ: Pneumo 23 Imovax, Pneumovax 23. התכשירים נקנים בבתי המרקחת של קופות החולים עם מרשם מהרופא המטפל.

את מי מחסנים
 מבוגרים מגיל 65 ואילך.
 אדם מעל גיל שנתיים הסובל ממחלת לב כרונית, אנמיה חרמשית, אלכוהוליזם, דליפת נוזל השדרה, מחלת כרוניות של דרכי הנשימה והריאות (אסטמה), סוכרת או שחמת (צירוזיס של הכבד).
 אדם מעל גיל שנתיים הסובל מכשל אימונולוגי כזה או אחר (חוסר יכולת של מערכת החיסון להתמודד עם חיידקים), כגון: מחלת הודג'קין, אי ספיקה כילייתית, תסמונת נפרוטית, חסר טחול, לאחר השתלת איברים, לימפומה, לוקמיה, מיאלומה נפוצה או איידס.
 אדם מעל גיל שנתיים הנוטל תרופות המחלישות את המערכת האימונית, כגון: סטרואידים, הקרנות, טיפולים כימותראפיים.

תופעות לוואי
עד 50% מהמקרים מופיעים אודם ורגישות מקומיים באזור ההזרקה. לעיתים יש תופעות כלליות של חום, כאבי שרירים, פריחה ותגובות רגישות יתר.
אין לחסן אנשים הרגישים למרכיבי החיסון או נשים בהריון (למעט מצב של סיכון גבוה).

חיסון מוצמד כנגד פנאומוקוקים PREVENAR
קיים חיסון חדיש יותר ששמו  Prevnar שהוכנס לשימוש בשנת 2006– חיסון זה ניתן לתת מתחת לגיל שנתיים והוא ניתן בחלק ממדינות העולם בשגרת החיסונים עם החיסון המחומש. חיסון זה יעיל יותר מפנאומו 23 \ פנאומווקס. על פי מדיניות משרד הבריאות חיסון זה אינו מוכנס לחיסון האוכלוסייה כולה. החיסון הקיים ניתן רק לאוכלוסייה בסיכון גבוה. יתרון החיסון הנ"ל בהצמדתו לחלבון (חיסון מוצמד) חיסון זה מסוגל ליצור זיכרון חיסוני קבוע כנגד פנאומוקוקים מזנים רבים כולל אלה הגורמים למנינגיטיס ודלקת ראות.
יעילות החיסון החדש גבוהה במיוחד במניעה של הדבקה במשפחה בדלקות לוע ואוזניים – בייחוד מונע את הזנים הפולשניים. החיסון מכסה כ 40% מכלל הפנאומוקוקים המוכרים.
בטיחות החיסון גבוהה ותופעות הלוואי הבודדות כוללות חום ותופעות לוואי מקומיות של נפיחות חום וכאב במקום ההזרקה.
החיסון ניתן עם חיסוני השגרה ומצורף לחיסון HIB. מספר המנות המומלץ תלוי בגיל. מתחת לגיל 6 חודשים 4 מנות המחולקות עם חיסוני השגרה. בין גיל חצי שנה ועד שנה 3 מנות בהפרש של חודשיים לפחות בין כל מנה. בין גיל שנה ועד גיל שנתיים שתי מנות בלבד. ומעל גיל שנתיים מנה אחת בלבד.
התרופה נכנסה לסל הבריאות בשנת 2006 וניתנת לילדים החל מגיל 8 שבועות ועד גיל 59 חודשים, אשר משתייכים לקבוצות סיכון הבאות:
א.    הפרעות בפעילות הטחול (אנטומיות או תפקודיות), כגון כריתת טחול, חוסר טחול מולד, אנמיה חרמשית (SCD) וכדומה.
ב.    ליקויים אימונולוגיים עקב:
1. מחלות ממאירות, כגון לוקמיה ולימפומה
2. טיפול מדכא חסינות (כגון הקרנות, חומרים ציטוטוקסיים)
3. זיהום HIV
4. כל מצב רפואי אחר, המלווה בליקויים של מערכת החיסון.
ג.      השתלת איברים, שתל קוכליארי  ומח עצם.
ד.     דליפות נוזל חוט שדרה עם סיכון לדלקת עוצבה חוזרת.
ה.    אי ספיקת כליות כרונית, תסמונת נפרוטית, טיפול בדיאליזה.