צ′רנוביל על המים?

בזמן שבארה"ב מתנהלים וויכוחים על חידוש השימוש באנרגיה גרעינית כחלופה זולה יחסית לנפט, יוצקת רוסיה חיים חדשים ברעיון אמריקאי ישן, כפיתרון אפשרי לחלק מבעיות האנרגיה שמעיקות עליה: תחנת כוח גרעינית על המים.

החברה הרוסית רוזנגוטום, אשר עוסקת באנרגיה גרעינית, מתכננת להקים תחנת כוח ניידת שתספק חשמל לאזורים המרוחקים של הים הלבן בצפון המדינה. בשל תנאי מזג האוויר הקשים באזורים אלה הופכת האספקה הסדירה של פחם ונפט לבלתי אמינה ויקרה. תחנת הכוח הימית, שהקמתה מתוכננת לשנה הבאה - בעלות של 200 מיליון דולרים - עשויה לספק חשמל בצורה אמינה וזולה יחסית, לכ-200,000 בני אדם.

הרעיון של תחנת כוח גרעינית על המים נשמע אולי מרחיק לכת, אך למעשה הוא אינו חדש, ומקורו כלל אינו ברוסיה. חברת ווסטינגהאוז אלקטריק שקלה אפשרות דומה בשנות השבעים ואף בנתה מספנות בג'קסונוויל, פלורידה, בהן אמורה הייתה להתבצע ההרכבה של תחנות הכוח הגרעיניות על האסדות, שיושקו בחוף המזרחי כדי לספק חשמל לערים בסביבה. מהנדסים היו אמורים לייצר את הכורים הגרעיניים במפעל סמוך על מנת לשפר את בקרת האיכות ולהפחית את עלויות הייצור. אולם בסופו של דבר, מספר ריצ'רד אור, יועץ לשעבר של ווסטינגהאוז, הפרויקט בוטל בשל הצעדים לחיסכון בחשמל, שננקטו בעקבות אמברגו הנפט שהטילו מדינות אופ"ק בשנת 1973.

הרוסים מתכננים להציב שני כורים גרעיניים על אסדות בגודל של מגרש כדורגל, להשיט אותן לנמל, לחבר אותן בכבלי חשמל ליבשה ולהפעיל את הכורים הגרעיניים על מנת לספק חשמל לתושבי הסביבה. הפסולת הגרעינית והדלק המשומש יאוחסנו במתקנים מיוחדים על האסדה, ויסולקו מדי 10 עד 12 שנים, במסגרת טיפולי תחזוקה שוטפים. בתום 40 שנה, תוחלת החיים המקובלת של כורים גרעיניים, ייגררו מהנמל האסדות הישנות ותחנות הכוח יוחלפו בחדשות. הכורים הגרעיניים והפסולת יסולקו, אך את האסדות ניתן יהיה למחזר.

אולם, מאחר ורמת הבטיחות של המתקן הרוסי נתונה בסימן שאלה, סופגת הכוונה להחיות את הרעיון של ווסטינגהאוז בים הלבן ביקורת מצד ארגונים לשמירה על איכות הסביבה, דוגמת גרין-פיס והארגון הנורווגי בלונה. בין השאר, חוששים שספינה אחרת עלולה לפגוע באסדה והפסולת הגרעינית תישפך למי הים.

חשש נוסף, חמור אף יותר, הוא שסופה עזה עלולה לנתק את תחנת הכוח מרשת החשמל היבשתית, אשר החיבור אליה חיוני לשמירה על הפעולה התקינה של הכור הגרעיני. במקרה של תקלה בגנרטורים לשעת חירום, אומר דייוויד לוכבאום, מנהל הפרויקט לבטיחות של כורים גרעיניים באיגוד המהנדסים המעורבים, עלול להתרחש אסון דוגמת צ'רנוביל. בתרחיש הגרוע ביותר, עלולה הליבה להתחמם התחממות יתר, להתיך את קרקעית הספינה וליפול למי הים. ענן של קיטור רדיו-אקטיבי עלול לעלות מהמים ולגרום לנזק גדול בהרבה מהנזק שגרמה הנשורת הרדיו-אקטיבית בעקבות הפיצוץ של הכור בצ'רנוביל בשנת 1986, בברית המועצות לשעבר - מזהיר לוכבאום. זאת משום שהגוף האנושי סופג טיפות מים רדיו-אקטיביות בקלות רבה יותר מאשר אפר רדיו-אקטיבי. "הנזק הפוטנציאלי חמור בהרבה מאשר בכורים גרעיניים יבשתיים" על פי לוכבאום.

אולם, סרגיי אובוזוב, המנהל בפועל של רוזנרגוטום, טוען שבטיחות ההפעלה של כורים גרעיניים בים כבר הוכחה: תחנת הכוח תתבסס על שני כורים גרעיניים של 60 מגה-וואט מסוג KLT-40S, שיוסבו מהכורים שמשמשים כיום בשלוש שוברות קרח גרעיניות של רוסיה. לעומתו, כריסטינה צ'ן, מומחית רוסייה לאנרגיה גרעינית ממכון מונטריי ללימודים בינלאומיים בקליפורניה, מצביעה על הבדלים קלים בין שימוש בכורים גרעיניים להנעה לבין הפעלתם לייצור חשמל, וחוששת שעדיין לא הוכח שמערכת הקירור מתאימה למטרה החדשה. קיימות אמנם טכנולוגיות להתמודדות עם ליבה בוערת, אך חברת רוזנרגוטום מסרבת לומר אם תחנת הכוח - שתוכננה לפני עשר שנים - תכלול אמצעי בטיחות מודרניים.

רוזנרגוטום קיבלה כבר היתרי בנייה, ובכוונתה להשיק את המתקן בעיר הנמל סוורודווינסק, בדרום מזרח הים הלבן, בסוף שנת 2010. "הרוסים למדו הרבה על בטיחות ממשרד האנרגיה האמריקני, משבדיה ומנורווגיה - אבל כולם מקווים שהם יתמקדו בדברים אחרים ולא בתחנות כוח גרעיניות ימיות" אומרת צ'ן, ומוסיפה שחבל שתהליך התכנון אינו גלוי יותר. 

"אולי בסופו של דבר הכל יעבור בשלום, אבל אני מקווה שהם ביצעו את כל הבדיקות הנחוצות כדי לוודא שהמתקן יהיה בטוח" אומרת צ'ן.

ביורן קארי