מבנה האף
החלק הגלוי של האף - הבולט מהפנים, כולל את הנחיריים ואת מחיצת-האף ובנוי ברובו מסחוס גמיש. האף מחולק ע"י מחיצה לשני חללים-השמאלי והימני.  מחיצת האף (חיץ) סוטה לעתים לצד. בדרך כלל הסטייה אינה מפריעה לנשימה, אך סטייה ניכרת מקו האמצע יכולה לגרום להפרעות בנשימה. עיקר חללי האף נמצאים בתוך הגולגולת וכוללים רכסים הבולטים לחלל ("קונכיות" או "טורבינות"). החלק האחורי של האף מחובר אל הלוע במעבר ישיר. באזור זה קיים מעבר אל הוושט (צינור העיכול) ואל קנה הנשימה. מכסה הקנה שומר שבזמן הבליעה יהיה מעבר האוויר סגור כדי שלא נשאף חלקיקי מזון לתוך הריאות תקרת האף עשויה עצם בצורת לוח מחורר, אשר דרכו עוברים כלי דם ועצבים, המוליכים את תחושת הריח.בחלק התחתון ("רצפת" האף) נמצאים החיך הקשה והרך המפרידים בין חלל האף לחלל הפה.

רירית האף
חללי האף מצופים ברקמה עדינה, עשירה מאד בכלי דם הנקראת רירית (מוקוזה). הרירית מצפה גם את חללי הגתות (סינוסים- ראה להלן) הנמצאים מאחורי הלחיים, בצידי האף ומאחורי המצח. הרירית חשובה ביותר לתפקודו התקין של האף. יש בה בלוטות המפרישות את נוזל מימי (הנקרא בפינו: נזלת). על פני הרירית נוצרת שכבת מגן של ריר בצורת שמיכה, וזו המסוגלת ללכוד חלקיקים מזיקים מהאוויר ולהגן על הרירית מפני יובש. הריר מיוצר על ידי בלוטות קטנות הנמצאות ברירית האף והוא מכיל בעיקר מים (עד 97-95 אחוז), אך גם חלבונים, חומר צמיג (מוצין) , מלחים ונוגדנים. ההפרשה הרגילה של נזלת היא חסרת צבע-שקופה ומימית. אם מופיעה באף הפרשה ירוקה וצמיגה היא נובעת לרוב מפעילות של חיידקים, ואופיינית למצב של זיהום פעיל באף או בסינוסים. הרירית המצפה את האף מבפנים מסוגלת להתנפח ולהתכווץ בקלות רבה. היא עשירה מאד בכלי דם ומתנהגת כמו ספוג. סיבי שריר בדופן כלי הדם הנמצאים בסביבתה מתכווצים ומתרפים, הדם זורם ומנפח את כלי הדם ומכאן הנפיחות והגודש של הגורם לחסימת מעברי האוויר. רירית האף מתנפחת באופן מחזורי מדי כמה שעות, פעם בצד אחד ופעם בצד שני. היא מסוגלת להגיב במהירות לגירויים חיצוניים ופנימיים כגון: זיהומים, אלרגנים, אוויר קר ויבש, ריחות חזקים, עשן, חומרים נדיפים, מאמץ גופני וגורמים נפשיים. כל אלה יכולים לגרום למילוי או להתרוקנות של כלי-הדם.אצל הסובלים מ"קדחת השחת"  או מנזלת כל-שנתית הגודש גורם לתחושה של אי-נוחות. נוסף להתעטשויות, הגירוי והנזלת, אנו חשים את ההפרעה בזרימת האוויר והדבר גורם לתחושת מחנק וקוצר נשימה. אצל חולי אסתמה עלולה חסימת האף להחמיר את תופעות המחלה.

תפקידי האף
האף הוא השער למערכת הנשימה, לכן הוא חשוף באופן מתמיד לגירויים הבאים מבחוץ: זיהום אוויר כימי, אלרגנים, וירוסים וחיידקים. האף מסייע להגנה על דרכי הנשימה והריאות. הוא מהווה כעין יחידת מיזוג אוויר: תפקידו לסנן, לחמם, ולהוסיף לחות לאוויר הנשאף אל הריאות. כדי שפעולות אלו יתקיימו ביעילות זרימת האוויר דרך האף חייבת להיות איטית. הרכסים (,קונכיות") משנים את כיוון  ומהירות האוויר על ידי יצירת מערבולות המביאות להאטת מעבר האוויר וחימומו. בדרך כלל אנו נושמים דרך הפה ודרך האף גם יחד. לכן, אם האף אינו ממלא את תפקידו כראוי, עלולות להופיע גם הפרעות בנשימה ותחושת גודש וקוצר נשימה.

סוגי הנזלת
נזלת זיהומית (Infectious)

א. נגיפית (וירלית)- נגרמת  ע"י נגיפים (וירוסים) של מערכת הנשימה. נגיפים אלה עוברים מאדם חולה לסביבתו ע"י התעטשויות, שיעול, מגע וקירבה פיזית. נגיפים ידועים הגורמים לנזלת זו הם נגיפי מחלת השפעת (Influenza) , נגיפי רינו (Rhinovirus), אדנו (Adenovirus) ואחרים. נזלת זיהומית-נגיפית שכיחה בתקופת החורף, בעיקר עקב אוורור לקוי, צפיפות וקירבה של אנשים במקומות עבודה, תחבורה הציבורית ובבית. ב.נזלת זיהומית חידקית (בקטריאלית)  - נגרמת עקב זיהום של חלל האף, הקונכיות והסינוסים ע"י חיידקים ממערכת הנשימה. במרבית המקרים תופיע נזלת סמיכה-ירקרקה, חום וריח רע מאף. החיידקים השכיחים האף הם גורמים גם לדלקות לוע- סטרפטוקוקוס (Streptococcus), הימופילוס (Hemophilus Influenza).נזלת אלרגית- מאפיינת אותה הפרשה מימית, חסימה של האף, גרד באף ובחיך וכן גירוי ודמיעה של העיניים. תופעות אלה מתרחשות כאשר חומר אלרגני (גורם אלרגיה) חודר ומגרה את רירית האף. החומרים גורמי האלרגיה (אלרגנים) נשאפים אל האף ואל הריאות וגורמים לדלקת אלרגית של הריריות, דבר המביא לגירוי ממושך, הפרשה מוגברת של הבלוטות ונפיחות של הרירית, שבעקבותיה מתרחשת חסימת המעברים. נזלת זו מופיעה אצל אנשים אלרגים ומלווה בדרך כלל בתופעות אחרות של אלרגיה, כגון אסתמה, אקזמה של העור ודלקות עיניים. אצל מרבית החולים בנזלת אלרגית התופעות מתחילות לראשונה בגיל צעיר (עד גיל 40) ופוחתות במידה רבה לקראת הזיקנה.

נזלת לא-אלרגית (וואזומוטורית)סוג זה קשה לאבחון וקשה להבדילו מנזלת אלרגית. הנזלת מתאפיינת בגודש (חסימה), נזלת מימית ודמיעה. לרוב אין התעטשויות וגרד באף כמו בנזלת אלרגית ואין סימנים אחרים של אלרגיה (גירוי בעיניים, אסתמה וכו'). הנזלת אינה קשורה עם חשיפה לאבקות צמחים בעונת הפריחה, או לאבק בית. תבחיני העור אינם מעידים על רגישות ספציפית לגורמי אלרגיה. מרבית החולים מדווחים על התגברות הגודש בשכיבה, במעבר מחום לקור, חשיפה לריחות חזקים וחומרים נדיפים ולעתים באכילת אוכל חריף.
 

גתות (סינוסים)
הגתות הם חללים הנמצאים בתוך עצמות הפנים- מאחורי הלחיים, בצידי האף ובמצח. חללים אלה מצופים ברירית עדינה בדומה לרירית האף. הם מתנקזים לתוך חלל האף על ידי פתחים זעירים שקוטרם 3-4 מ"מ. פתחים אלה חשובים ביותר לאוורור וניקוז של הסינוסים. מחלות אלרגיות גורמות לנפיחות (בצקת) של רירית האף ומצב זה גורם לחסימה של הפתחים, להפרעה בניקוז הסינוסים וזיהומים חוזרים ונשנים שלהם.

דלקת הגתות (סינוסיטיס)
 סינוסיטיס נגרמת עקב הפרעה בניקוז ואוורור לקוי של גתות הפנים (הסינוסים). רירית הגתות היא המשכה של הרירית המצפה את חלל האף. כאשר יש דלקת אלרגית של האף, הרקמות בו תופחות, סותמות את פתחי הניקוז, הלחץ בגתות עולה ועלול להיגרם זיהום על ידי חיידקי מערכת הנשימה. בעת זיהום הגתות עלולות להתמלא במוגלה. זיהום של ריריות הגתות מתבטא בתחושת לחץ קדמי, כאבי ראש (בעיקר באזור המצח) וגודש באף. הנזלת הופכת בהדרגה לעכורה וסמיכה (מוגלתית). חום הגוף עולה ולעתים מופיעה צמרמורת. הזיהום מחייב טיפול אנטיביוטי למשך תקופה ארוכה, או ניקוז כירורגי.

פוליפים
פוליפים הם גושים של רירית הצומחים מתוך רירית האף והסינוסים. הם מופיעים בקבוצות ונראים כעין אשכול ענבים המתבלט לתוך חלל האף. הפוליפים הם רקמה רכה וספוגית, מלאה בנוזלים. הם מפריעים למעבר האוויר וגורמים לתחושה מתמדת של חסימה וגודש באף. בנוסף, הם עלולים לחסום את מוצא הגתות ולהביא להתפתחות דלקת גתות (סינוסיטיס). פוליפים אינם דווקא תופעה אלרגית, רק בשליש מהמקרים הם מופיעים אצל אנשים אלרגיים. כריתת הפוליפים אינה מבטיחה ריפוי והם נוטים לחזור לאחר חודשים או שנים. פוליפים מופיעים בשכיחות גבוהה אצל אנשים הסובלים מרגישות לאספירין ואסתמה.

נזלת עונתית (קדחת השחת)
כאשר נזלת ודלקות עיניים חוזרות ומופיעות כל שנה בעונת הפריחה של עצים או צמחים אחרים, הן נקראות בשם: "קדחת השחת" (Hay Fever). מונח זה נטבע ע"י פיזיולוג אנגלי, ג'הן בוסטוק (1828) אשר הבחין שסימני המחלה מתגברים בעונת הקציר ואיסוף השחת בשדות. מחולליה של קדחת השחת הן אבקות הפריחה של עצים, שיחים ועשבים. גרגרי אבקה מיקרוסקופים, משתחררים לחלל האוויר בעונות הפריחה, בעיקר באביב ובסתיו. במרבית המקרים הנזלת מלווה גם בעקצוץ חזק וממושך בעיניים, אודם ודמעת מטרידה (דלקת עיניים "אביבית"). יש אנשים אשר יסבלו באותה תקופה גם מקוצר-נשימה והתקפי גנחת- הסמפונות (אסתמה).בארץ מתחילות התופעות של קדחת השחת עם סיום החורף (פברואר-מרץ). גורמות לכך בעיקר אבקות פריחה של עצים (ברוש, ערער, פקאן, זית). החל מחודש מאי פורחים גם עשבי-בר דגניים, כגון יבלית, איטן, דורה (סורגום), עשבים, צמחי מדשאה ושיחים שונים. עם שיא הקיץ מתייבשים הצמחים וחלה רגיעה בהפצת האבקות. אצל חלק מהאנשים יתחדשו תופעות הנזלת האלרגית בחדשי ספטמבר-אוקטובר עקב פריחת הלענה והכתלית. האבקה שהצמחים מפיצים נראית כאבק דקיק, אך למעשה היא מכילה גרגרים שהצמחים הזכריים  מפיצים והמיועדים להפרות את הצמחים הנקביים. אמנם חלק מהצמחים מופרים על ידי חרקים (דבורים, לדוגמה) הנושאים את האבקה על גופם, אך מרבית הצמחייה מאובקת באמצעות הרוח וכך מגיעה האבקה אל מערכת הנשימה שלנו. גודלם של גרגרי האבקה 10 ועד 100 מיקרון. הם נשאפים ונדבקים לרירית האף, החלבונים שלהם מתפרקים ומעוררים דלקת אלרגית. פיזור האבקה באוויר תלוי בזמני הפריחה של הצמחים, בעוצמת הרוח וכיוונה ובלחות האוויר. חום, יובש ורוחות עזות מסייעים להפצת האבקה. תקופת הגשמים טובה לסובלים מאלרגיה, כי הגשם מנקה את האוויר ומעט צמחים נמצאים בפריחה. תאריכי הפריחה של הצמחים גורמי האלרגיה משתנים משנה לשנה וכן ממדינה אחת לשניה. עצים גורמים לאלרגיה אצל כ- 10% מהאנשים, עשבים ושיחים כ--30% ודגניים כ- 60% מכלל חולי האלרגיה.

נזלת אלרגית כרונית - כל-שנתית
נזלת אלרגית הנמשכת כל ימות השנה נקראת: "נזלת כל-שנתית" (Perennial Rhinitis). היא מופיעה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. במרבית המקרים הגורם האחראי למחלה הוא רגישות להפרשות של קרדיות אבק-בית (Dust Mites). נזלת אלרגית גורמת להתקפים של התעטשויות בעת הקימה בבוקר, או בעת ניקוי הבית, פתיחת ארונות או שאיבת אבק. גם רגישות לחיות מחמד- כלבים וחתולים, אשר מפזרים חומרים אלרגנים מהפרווה שלהם, גורמת לתופעות אלרגיות בבית. מחקרים מראים שגללים וחלקי גוף של תיקנים ("ג'וקים")גורמים גם הם לאסתמה ואלרגיה, בפרט בבתים בהם גרים בצפיפות ועם היגיינה ירודה. אלרגנים אחרים של הבית הם עובשים - פטריות המתרבות על ידי הפצת נבגים מיקרוסקופיים באוויר. העובש גדל על פירות, ירקות, עלים ועצים רקובים. נבג עובש נפוצים באוויר בעיקר בתקופת הקיץ. בארצות חמות ניתן למצוא אותם באוויר גם בתקופות אחרות. פטריות עובש ("כתמי לחות") הגדלות על קירות בתים ישנים ובמרתפים, משחררות לאוויר נבגים זעירים, הגורמים לתופעות אלרגיות. באירופה וארה"ב (ובחלק מהבתים והמשרדים בישראל) הבתים סגורים רוב הזמן, יש שטיחים מקיר-לקיר וקיימת לחות גבוהה. כל אלה, הגורמים להצטברותם של גורמי אלרגיה באוויר החדר, ביניהם עובשים הגדלים על קירות מקלחת ומטבח (כתמי לחות) על שטיחים ועל לחם, פירות וירקות רקובים.

אלרגיה לאבק בית
אבק-הבית הוא הגורם העיקרי לאסתמה ולנזלת אלרגית כרונית המתרחשות בתוך בתי המגורים, מחסנים ומשרדים. שאיפת האבק לתוך האף והריאות עלולה לגרום להתקפי אסתמה ונזלת. חדירת האבק יכולה לעורר דלקות עיניים והמגע שלו עם העור מעורר גרד וייתכן שהוא אחראי גם למחלת עור אלרגית הנקראת דרמטיטיס אטופית (אקזמה).

מה מכיל אבק-הבית?מחקרים רפואיים מוכיחים שהגורם העיקרי לאלרגיה לאבק הם חלבונים מסויימים הנמצאים בתוך הפרשות (גללים) של חרקים מיקרוסקופים בשם: קרדיות (באנגלית=Mites). הקרדיות חיות בכל מקום בו חיים בני אדם, על הבגדים, המצעים בחדרי השינה השטיחים והרהיטים. במטר מרובע של שטיח ישן ניתן למצוא לפעמים עד 100,000 קרדיות! הקרדיות אינן מזיקות במישרין לגוף האדם, הן חיות עם בני האדם באיזון טבעי. הקרדיות הן זעירות(גודלן כ-1/3 מילימטר וקשה לגלותן בבדיקה פשוטה, לכן צריך להיעזר במיקרוסקופ או בבדיקות מעבדה מיוחדות כדי למדוד את כמות החומרים האלרגנים שהן מפרישות. הן מתקיימות מקשקשים הנושרים מהעור ומתרבות בתנאים של חום ולחות גבוהים (טמפרטורה מעל 25 מעלות ולחות גבוהה מעודדים את צמיחתן). ניתן למצוא קרדיות בעיקר בבתים סגורים ומחוממים, בתוך שטיחים מקיר-לקיר, מזרונים, כריות וספות מרופדות בבד. גם משרדים בהם מותקנים שטיחים מקיר-לקיר עלולים להוות מאגר לאלרגנים של קרדיות האבק. לחות וחום גבוה מעודדים את התפתחות הקרדיות בבתים, בעיקר באזור מישור החוף. כדי להפחית את כמות האלרגנים הנשאפים מהפרשת הקרדיות יש להפחית את מספרן ע"י שינוי בתנאי הסביבה, כיסוי הכריות והמזרנים בבד מיוחד, או חומרי הדברה מתאימים.