השפעת יתר לחץ דם על הכליה

כ- 20-25% מחולי הדיאליזה הגיעו לאי ספיקה כליתית סופנית עקב יתר לחץ הדם והעדר טיפול הולם בו. התופעה עולה בשכיחותה עם הגיל, במקביל לשכיחות של לחץ הדם. בארה"ב, מתוך כ- 30 מליון אמריקאים עם מחלה כליתית כרונית, ל- 50-75% יש לחץ דם גבוה.
תופעה זו קשורה לדיאטה רבת מלח הגורמת לעליה בלחץ הדם ולנזק הכליתי. הנזק העיקרי נגרם על ידי הערך הגבוה במדידה של לחץ הדם (הסיסטולי).
בחולים עם יתר לחץ דם, יש פגיעה בכלי הדם בכל הגוף, וספציפית גם בכלי הדם הכליתיים. דבר זה פוגע ומוריד את זרימת הדם לכליה, עוד לפני שהתפקוד הכליתי נפגע. סימן ראשון להתפתחות המחלה היא נוכחות חלבון (אלבומין) בשתן. במקביל, יש שינויים של נזק בתאי הכליה השונים. טיפול נכון והולם בלחץ דם, כלומר הורדתו לערכים של 130/80 מ"מ כספית, ושימוש בתרופות נכונות המורידות את רמת החלבון בשתן (כמו חוסמי אנזים מהפך- ACEi או חוסמי אנגיוטנסין 2 – ARB) מאפשרת טיפול ומניעה ברוב הנזק העתיד להגרם לכליה במצב זה.
יתר לחץ דם בלתי מאוזן וכן גורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם, יכולים לגרום למחלת לב כלילית, אך יש סכנה גם לנזק נוסף. בידיעון הקודם 7, הדגשנו את ההפרעה בתפקוד הקוגנטיבי (מוחי) כתוצאה מיתר לחץ דם בלתי מאוזן. בסקירה זו, פרופ' ויסגרטן מדגיש, כי אי-ספיקת כליה יכולה להיגרם עקב יתר לחץ דם בלתי מאוזן. לכן, נקח זאת ללב: יש לאזן את לחץ הדם. עדיף שיהיה נמוך מ-130/80 מ"מ על מנת לשמור על תקינות כלי הדם ב: מוח, הלב, הכליות וכלי הדם ההיקפיים (ברגליים).


הכותב פרופ' י. ויסגרטן הוא מנהל המכון הנפרולוגי. מרכז רפואי אסף הרופא