מאת ד"ר אסנת רזיאל מלב"י

על פי מחקר חדש, אשר פורסם בעיתון BMC  Genetics  העוסק בנושא גנטיקה, מסתבר כי לא פחות מרבע מן הגנים, אשר מופו, מעורבים בדרך כזו או אחרת בהשמנה ובקביעה של משקלנו.

נתוני מחקר זה ומסקנותיו הוסקו ממחקר על עכברי מעבדה אשר הוסר מהם רכיב גנטי לצורך הניסוי.

מתוך עכברי המעבדה אשר שרדו את הניסוי, שכן הגן שהוסר היה אחראי לעמידותם בפני מחלות, עולה כי שליש מהם הצביעו על גדילה במסת הגוף שלהם, ה BMI.

עורכי המחקר הסיקו כי לפחות 6000 גנים מעורבים באופן ישיר או עקיף בשאלה האם נהיה שמנים או רזים. 

כאמור, מדובר ברבע מן הגנים, מה שמצביע על מורכבות נושא ההשמנה ועל מעורבות בולטת של הקוד הגנטי בנטיה להשמנת יתר קיצונית.

מכיוון שמרבית הגנים הללו נחקרו עד היום בהשלכות רפואיות אחרות, ונתוני השמנת יתר עלו רק כתופעת לוואי מן המחקרים ולא בשל מיקוד ישיר בה, תוצאות אלו מסקרנות עוד יותר ומצביעות על הפוטנציאל המחקרי הגדול הנתון בהן.

לאור זה נשאלת השאלה, האם הגיוני בכלל לחקור את ההשמנה מן האספקט הגנטי?

עורך המחקר מייקל טורדוף עונה על כך: "אין ספק כי הגיוני לחקור את הקשר בין גנטיקה לבין השמנת יתר, אך למרות מה שסברו אולי עד כה, ההקשרים סבוכים הרבה יותר".

לטענתו, אחת הסיבות לביצוע מחקרו הינה הצפת הפרסומים על גילוי "גן השמנה" חדש, חדשות לבקרים.

פריצת הדרך המחשבתית במחקר זה קובעת בעצם כי אין "גן השמנה" יחיד, וכי חקר השמנת יתר וגנטיקה הם בעלי מורכבות רבה יותר ממה שסברו בתחילה.

כלומר, מחקרים בתחום צריכים לקחת בחשבון כי ההשפעות של גנטיקה על השמנה סבוכות יותר וכי גנים אשר נחשבו בעלי תפקיד אחר בגופנו בהחלט יכולים ליטול גם הם תפקיד בנטיה להשמנת יתר.

כמו כן, יחסי הגומלין בין הגנים וההקשרים בין אלפי גנים שונים, גם להם יש השפעה.

אין הדבר מעיד על כך שאין "היגיון" בחקירת גנים הקשורים להשמנה, שכן ברור כי לחלק מן הגנים יהיה תפקיד משמעותי ומכריע יותר מן האחרים.

הקושי יהיה למפות את אלו שאכן חשובים ולא לבזבז זמן ומשאבי מחקר על אלו שאין להם השפעה משמעותית.

טורדוף אף מוסיף, "בדיוק כפי שאנו יכולים לעזור לאנשים אשר סובלים מאסטמה, אלכוהוליזם וצלעות שבורות, כך נוכל גם לעזור לאנשים הסובלים מהשמנת יתר.

הדרך לעזור להם תלויה בהבנת פעולת המנגנון האנושי וההיבט הפסיכולוגי אשר אחראים להשמנה על מנת לאתר את הטיפולים המתאימים.