נערך ע"י ד"ר יוליאן יאנקו, עורך האתר של האיגוד הפסיכיאטרי הישראלי ומנהל פורום פסיכיאטריה ברפואה.אינפו.

לאחרונה פורסם מחקר שבדק האם יש לתרופות נוגדות דיכאון יעילות משמעותית בטיפול בדיכאון קליני (MAJOR DEPRESSION) וכל מהדורות החדשות התעניינו במסקנת המחקר ש"התרופות למעשה לא יעילות בדיכאון". שלא במפתיע, מספר פסיכיאטרים התראיינו בתקשורת בעניין חשוב זה ופסלו את מסקנות המחקר. אבל, האם יתכן שמיליוני אנשים בעולם נוטלים תכשירים תרופתיים שלמעשה חסרי כל יעילות?

המאמר צמח מהפרספקטיבה הבאה:
א) על פי פרסומים מהעשורים האחרונים, לתרופות נוגדות דיכאון יתרון צנוע בלבד על פלצבו בטיפול בדיכאון.
ב) ברור שקיימת גישה של אי פרסום מאמרים שאינם מראים תוצאות חיוביות (כלומר שלא מראים היעילות של תרופה נוגדת דיכאון על פלצבו).
ג) נראה שלנוגדי דיכאון יעלות פחותה במקרים של דיכאון קל ויעילות רבה במקרים של דיכאון חמור. מטרת המחקר היתה לבדוק היעילות של נוגדי דיכאון וכן את הקשר בין חומרת הדיכאון בתחילת הטיפול ויעילות התרופות.

המחברים פנו ל-FDA וקבלו ממנו את כל תוצאות המחקרים שהוגשו לו להוצאת רישוי Licensing לתרופות נוגדות דיכאון הנפוצות ושאושרו בין השנים 1987 ו-1999 (חברות התרופות נדרשות להגיש ל-FDA את תוצאות כל המחקרים המבוקרים שנעשו לגבי אותה התוויה). נבחרו 4 תרופות מהדור החדש: פלואוקסטין (PROZAC), וונלפקסין (EFFEXOR), נפאזודון (SERZONIL) ופרוקסטין (SEROXAT). מתוך 47 מחקרים שהתקבלו, נבחרו מסיבות מתודולוגיות רק 35 מחקרים (לרוב המחקרים נפסלו בשל היעדר נתונים סטנדרטיים). אורך המחקרים היה 4-8 שבועות והם כללו רק מטופלים מבוגרים. רוב המחקרים לא כללו מקרים של דיכאון קל או בינוני. המחקר הנוכחי לא בדק מחקרים שנעשו לאחר אישור התרופות ע"י ה-FDA.

החוקרים מצאו שהשיפור היה נמוך מהרף שה-NICE  הגדיר כשיפור קליני משמעותי (הבדל בין תרופה ופלצבו של לפחות 3 נקודות בסולם המילטון להערכת דיכאון). במלים אחרות, השיפור היה קטן ובעל משמעות קלינית נמוכה. בנוסף, החוקרים לא מצאו הבדל בין השפעת התרופות והפלצבו בדיכאון מתון ומצאו הבדל קליני קטן ולא משמעותי לגבי דיכאון חמור מאוד. הממצא החיובי היחיד היה הבדל משמעותי בנבדקים עם ציון המילטון מעל 28, כלומר בחולים המדוכאים ביותר.

על פי תבחינים סטטיסטיים נוספים, החוקרים הסיקו שהיעילות העדיפה של נוגדי דיכאון בחולים המדוכאים ביותר נובעת מתגובתיות פחותה לפלצבו ולא מעודף תגובה לנוגדי הדיכאון עצמם!

לסיכום, המחקר הנוכחי כלל גם מחקרים שלא פורסמו ולכן אמור להיות פחות מוטה לכיוון של דיווח חיובי על יעילות של תרופות נוגדות דיכאון. מסקנת החוקרים הינה שבהשוואה לפלצבו, אין לנוגדי הדיכאון יתרון כלשהו ברוב המקרים של דיכאון, פרט אולי למקרים הקשים ביותר ולכן הם מסיקים שיש הגיון מועט ביותר לתת נוגדי דיכאון לרוב מקרי הדיכאון, אלא אם לא צלחו שיטות טיפול חלופיות.

מסקנה נוספת של החוקרים הינה שהיעילות של תרופות בדיכאון חמור מאוד אינה תופעה אמיתית, אלא משקפת היעילות המופחתת של פלצבו במקרים אלה (ולכן ההבדל מובהק סטטיסטית). יש לציין שהמסקנות הנ"ל לא מתיישבות עם הניסיון של פסיכיאטרים רבים.

המאמר הערוך נכתב ע"י קירש וחב', עיתון אינטרנטי PLOS MEDICINE, פברואר 2008.

 Kirsch I, Deacon BJ, Huedo-Medina TB, Scoboria A, Moore TJ, Johnson BT.
Initial severity and antidepressant benefits: a meta-analysis of data submitted to the Food and Drug Administration. PLoS Med. 2008 Feb;5(2):e45.