הכוויה היא תמיד אירוע פתאומי וטראומתי שבו הנכווה וסביבתו נדרשים לפעול במהירות כדי לצמצם את הנזקים. בחלק מהמקרים התגובה המיידית היא הלם או ביצוע פעולות לא נכונות שעלולות להחמיר את המצב.
מומלץ להורים לילדים קטנים, החשופים מטבע הדברים בסיכון גבוה יותר לכוויות, לדעת לאבחן במהירות עד כמה דרגת הכוויה חמורה והאם יש לפנות במהירות לטיפול רפואי או להסתפק בטיפול שניתן לבצע בבית.
פרופ' משה שטרנפלד, מומחה ברפואה פנימית ורפואה סינית, שנכווה בעבר באופן קשה ביותר והגיע עד לסכנת חיים, מפרט כיצד מומלץ לטפל בכוויות ברמות חומרה שונות על פי עקרונות הרפואה הסינית.
כוויה מדרגה ראשונה: 
מדובר בכוויה שטחית לגמרי. ניתן לטפל בגרד או בגירוי העור בעזרת משחות כמו קלנדולה, אלו-וורה וטראומיל. במקרים רבים ניתן להסתפק בשמירת הניקיון בלבד. באם הגרד מציק לאדם אפשר להוסיף משחות המכילות אבץ. מקלחת מים קרים גם היא עוזרת בחלק לא מבוטל של המקרים.
כוויה מדרגה שנייה:
כוויה שטחית:  משחות כמו קלנדולה, אלו-וורה או טראומיל מצליחות למנוע את רוב תופעות הלוואי המוכרות שהן גרד או שינוי בפיגמנטציה. לרוב אין צורך בטיפול נוסף. חשוב לדעת כי ברגע בו אנו פורצים את השלפוחית, המקום יכול להזדהם. המשחות שהוזכרו מונעות את הסיבוך הזה.
כוויה עמוקה: בכוויה דרגה שנייה עמוקה יתכנו שינויי פיגמנטציה ו/או זיהומים. המשחות שציינו מונעות ברוב המקרים את הצורך בטיפולים נוספים. מקרים אשר נוטים להסתבך בזיהומים או אנשים להם נטייה לפיגמנטציה. אצלם יתכן וכדאי לשקול תוספת טיפולית כמו מי-אוזון, טיפולי לייזר בעל עוצמה נמוכה או טיפולי ביו-תהודה.
כוויה מדרגה שלישית:
כוויה שטחית:  מרבית המקרים הללו מגיעים לעזרה רפואית. הכוויות נחבשות לרוב עם סילברול ואף עם לידוקאין בכדי למנוע כאבים וזיהומים. כמו כן מבוצע טיפול במשחות סטרואידיות על מנת להקטין את נזקי ההצטלקות. הטיפול אולי מפחית את אותם הסיבוכים אך יכול לעורר הצטלקויות ועד כדי תגובה קלואידית ( צלקת עבה ביותר).
ההמלצות הטיפוליות כוללות: מי-אוזון, לייזר או ביו-תהודה. ניתן לעבוד על הגוף בשלב הכרוני בעזרת אוזון ישירות על הגוף וביו-תהודה, טיפול בדיקור יעיל ביותר לזרז ההחלמה ולמנוע סיבוכים.
כוויה עמוקה:  מקרים אלה נמצאים באשפוז זמן ארוך יחסית. בין ההמלצות הטיפוליות הרגילות נבחן הצורך בשתלי עור. הנטייה לזיהומים היא גדולה והיכולת החיסונית של הגוף קטנה משמעותית. יכולת שמירת חום הגוף פוחתת משמעותית, מאזן הנוזלים והמלחים בגוף מתערער, יש אובדן חלבונים ניכר ביותר, אספקת הדם המקומית נפגמת וכך גם יכולת הניקוז. כושר ההחלמה ירוד בשל כל הבעיות שצוינו.
הטיפול הרגיל כולל השתלה לפי הצורך, כריתת רקמות נמקיות, רחצה, מריחת משחות המכילות סילברול ולידוקאין ובשלב מאוחר יותר גם משחות סטרואידיות עם אנטיביוטיקה.
בשל עומק הפגיעה משך ההחלמה ארוך ומלווה במקרים לא מעטים בצלקות קלואידיות. הצעת הטיפול על פי הרפואה הסינית כוללת טיפול באוזון תוך ורידי, מי-אוזון, לייזר, דיקור ואולי גם צמחי-מרפא וביו-תהודה. בהמשך ניתן להשתמש במשחת טראומיל.
טיפול נכון יכול לקצר משמעותית את משך האשפוז, למנוע צורך בהשתלות ולצמצם בהרבה את הצורך בכריתת רקמות נמקיות. ההחלמה מלאה יותר וכמעט ללא סיבוכי זיהומים או הצטלקויות גסות.