אקנה היא מחלה דלקתית של זקיק השערה ובלוטת החלב הצמודה לו. המחלה מופיעה בד"כ במהלך תקופת ההתבגרות ונסוגה ברוב המקרים לפני גיל 25. כתשעים אחוז מבני הנוער סובלים במידה כלשהי מהמחלה. תתכן הופעה מאוחרת בשנות העשרים או השלושים לחיים, לרוב בנשים. במקרים אלה האקנה מדלגת על גיל ההתבגרות רק כדי להופיע 10-15 שנים מאוחר יותר. הפריחה עצמה הינה בדרגת חומרה קלה –בינונית מאידך ההשפעה הפסיכולוגית קשה. קיימות צורות של המחלה שללא טיפול עלולות להמשך שנים רבות אפילו עד שנות הארבעים.

הסיבה להופעת המחלה בגיל ההתבגרות היא בראש ובראשונה עקב שינויים הורמונלים פיזיולוגיים החלים בגוף הנער והנערה, המתבטאים בהשפעת יתר של ההורמון הזכרי האנדרוגן. הורמון זה גורם להפרעה במבנה זקיק השערה, להפרשת יתר של חלב ולהפרעה בניקוז החלב. בהמשך מתפתח שגשוג של חיידקים בתוך הזקיק, נוצרת דלקת התבטאת בהופעת נגעים מודלקים ו/או מוגלתיים.
קיימים גורמים נוספים העלולים להחמיר אקנה או לגרום להופעה של פריחה דמוית אקנה: חשיפה לכימיקלים כמו כלור, שמנים שונים, תכשירי קוסמטיקה, אביזרי לבוש הגורמים ללחץ וחיכוך ממושך ותרופות המכילות יוד או ברום. לדעת רוב החוקרים אין קשר בין אקנה לתזונה. אולם במקרים פרטניים, חולים מספרים כי מאכלים מסוימים כגון שוקולד גורמים להחמרה. לאחרונה דווח על קשר בין אקנה לבין צריכה של מוצרי חלב.

הפריחה מתבטאת בנגעים שונים. בשלב הראשון מופיעים קומדונים שהם בליטות זעירות תוצאה של הדגשת פתח זקיק השערה. קיימים שני סוגים - קומדון שחור וקומדון לבן. השני מתפתח כאשר פתח הזקיק נסגר והוא הופך בשלב הבא לקשרית אדומה ובהמשך לקשרית מוגלתית ( פוסטולה ). במקרים קשים מופיעים נגעים דמויי מורסות. ככל שהנגעים גדולים יותר ועמוקים יותר הנטייה לריפוי מלווה בהצטלקות גבוהה יותר. הפריחה מופיעה כמעט תמיד בעור הפנים ולעיתים קרובות גם בעור הכתפיים, חזה וגב עליון.

הטיפול באקנה הוא מורכב ויש להתאימו לחומרת המחלה ולסוג הנגעים וכמובן לאישיותו של החולה ולמידת היענותו. יש לזכור כי מדובר במחלה העלולה לגרום לצלקות המכערות את הפנים ולכן יש לפנות ליעוץ לרופא עור. היות ומדובר במחלה ממושכת, הטיפול מחייב מעקב וביקורים חוזרים אצל הרופא המטפל. טיפול מכני כגון מסכות וניקוז קומדונים סגורים, אינו רצוי בנוכחות נגעים מודלקים או מוגלתיים.

הטיפול במקרים הקלים הוא חיצוני ומתבסס על מתן תכשירים הגורמים להיעלמות הקומדונים ולדיכוי הפרשת החלב . תכשירים המכילים חומצת ויטמין A או חומצה אזלאית או חומצה סליצילית משיגים את המטרה. בחולים המציגים גם מעט נגעים מודלקים ניתן להוסיף תכשירים אנטיביוטיים חיצוניים ( בתמיסה , ג'ל או קרם ) המכילים אריתרומיצין או קלינדמיצין.

במקרים בינוניים בהם עיקר הפריחה מורכב מנגעים דלקתיים ומוגלתיים מומלץ טיפול אנטיביוטי פומי לתקופה של עד 3 חודשים.תרופת הבחירה היא טטרצילין , לחילופין אריתרומיצין או סולפהמתוקסזול. יש לזכור כי תרופות אלה עלולות לגרום לתופעות לוואי כולל פריחות תגובתיות.
במקרים קשים יותר או במקרים של כשלון טיפולי קודם, במיוחד במקרים בהם יש נטייה להצטלקות יש לשקול מתן רואקוטן שהיא נגזרת סינתטית של ויטמין A. לא כאן המקום  לסקור את צורת הטיפול, מגבלותיו ותופעות הלואי ( מדובר בתרופה העלולה לגרום למומים בעובר, הפרעה באנזימי כבד, עליה בשומני הדם, יובש בעור ובריריות ודיכאון) אולם חשוב להדגיש כי תרופה זו למרות תופעות הלוואי הרבות  העלולות להופיע, כאשר היא ניתנת לחולה המתאים, במינון הנכון ותוך כדי מעקב קפדני  מביאה לתוצאות הטובות ביותר ולנסיגה ממושכת ולעיתים אף לריפוי מלא.
בנשים  בהן האקנה קשורה לפעילות יתר של ההורמון הזכרי ( האנדרוגן ) יש לטפל, בעצה אחת עם הגניקולוג או האנדוקרינולוג, בתכשירים  נוגדי אנדרוגן.

לסיום, אקנה הינה מחלה העלולה להותיר נזק לעור הפנים ולכן מחייבת יעוץ וטיפול רפואי בשלב מוקדם. .   

פרופ' מיכאל דוד, מנהל מח' עור, בי"ח בילינסון

הפנו את שאלותיכם למומחים שלנו בפורום רפואת עור אסתטית