במחקר חדש, שהתפרסם לדצמבר 2006 בירחון האיגוד האמריקאי לכירורגיה פלסטית, נאספו נתונים על 3,002 הגדלות חזה שבוצעו בידי 12 פלסטיקאים מאיטליה ואנגליה במשך שבע שנים. הסיבוכים העיקריים איתם נאלצו הנשים להתמודד היו דימום (1.5% מהמקרים), זיהום (1.1%), קפלים (0.7%) וקפסולה (0.5%). רק 1.6% מהנשים שעברו את הניתוח נזקקו לניתוחים חוזרים: מחציתן בגלל אסימטריה לאחר הניתוח והיתר בגלל זיהום או קפסולה.

במחקר נמצא קשר סטטיסטי הדוק בין הטכניקה הניתוחית (הפרדה ידנית של הכיס לתוכו מוכנס השתל ושימוש בנקזים) ולבין היווצרות הקפסולה. התכווצות קפסולה היא בעיה מוכרת בניתוחי הגדלת חזה. הקפסולה היא מעטפת רקמה פיברוטית, שהגוף יוצר סביב השתל. הקפסולה היא עדינה ובלתי מורגשת ברוב המקרים, אולם לעיתים, היא הופכת להיות עבה ונוקשה יותר וגורמת לעיוות השד או לכאבים. 

ד"ר נמרוד פרידמן, מנתח פלסטי והבעלים של בית סיבל: "מאחר והשתל מהווה גוף זר שמוכנס לגוף, מבודד אותו הגוף על ידי יצירת רקמת חיבור. הרקמה אינה מורגשת ברוב המקרים. ישנם מקרים נדירים בהם היא הופכת לנוקשה ויכולה לגרום לעיוות בצורת החזה ולכאבים. היווצרות הקפסולה, הפכה לנדירה עם השנים, ככל הנראה בגלל איכות השתלים, שמשתפרת עם הזמן. המחקר מוכיח שוב כי שכיחות הבעיות והסיבוכים בניתוחי הגדלת חזה הולכת וקטנה. הקשר שנמצא בין הטכניקה הניתוחית ושכיחות הקפסולה הוא מעניין. אני מקפיד לא לבצע הפרדה ידנית בניתוח הגדלת חזה אלא להשתמש במכשור אלקטרוני, אשר מאפשר הפרדה מדויקת ללא דימום או נזק נוסף לרקמה."