בין יתר עיסוקי, אני עוסק מזה שנים רבות בהיבטים הכירורגיים של השמנת יתר. כבר ב1996  הייתי חלק מקבוצה מצומצמת של מנתחים, שהחלו לבצע בישראל ניתוחים לפרוסקופיים לטיפול בהשמנת יתר קיצונית.

כיום אני מעורב מאד במרכז לטיפול בהשמנת יתר, מלב"י, שהוא מרכז ייחודי לטיפול בכל מרכיבי המחלה הכרונית הזו.

ההתעסקות המתמדת בהיבטים הרפואיים של המחלה מעוררת בי הרבה מחשבות מטרידות בנוגע לפוליטיקה של האוכל, הפוליטיקה של הבריאות, והקשר ביניהן.

בשנה שעברה הכריז אירגון הבריאות העולמי כי לראשונה בתולדות האדם,לפחות עד כמה שידוע, סובלים יותר בני אנוש מהשמנה מאשר מרעב. תרבות השפע, תחושת חוסר הסיפוק והרעב המתמיד לספק חסר עמוק ולא מוגדר, הגיעו לשיא של כל הזמנים.

הנטל של השמנה קיצונית על החברה הוא עצום: אדם שמן צורך יותר שירותי בריאות ותרופות, חי פחות באופן משמעותי ומבלה חלק ניכר יותר מזמנו בחופשת מחלה על חשבון החברה.

אם מתבוננים יותר לעומק במרכיבים הפוליטיים של הבעיה, מגלים שוב את האבסורדים והעיוותים המניעים את המערכת המורכבת של תעשיית המזון, הצרכנים, ו"תעשיית" הבריאות.

כמה עובדות מעניינות ומעוררות מחשבה:

לאדם שמן יש סיכוי של פי 5.6 לסבול מיתר לחץ דם, פי 5.4 לסבול מסוכרת, פי 2.1 לסבול מיתר שומנים בדם, פי 2 לסבול משחיקת מפרקים של הגיל המבוגר.

לאדם שמן קיצוני (יותר מ 50% מהמשקל המומלץ בהתאם לגובה) יש סיכון תמותה שנתי הקרוב ל 6%.

בישראל יש למעלה מ 200000 בני אדם העונים להגדרה של השמנה קיצונית. קרוב ל 20% מהאוכלוסייה סובל מעודף משקל.

ההוצאה על פרסום של משקאות קלים ואוכל מהיר בארה"ב בשנת 2001 הייתה למעלה מ2.5 מיליארד דולר -   2500000000$!! !  המספרים כיום כנראה גבוהים בהרבה.

ילד אמריקני ממוצע מבלה יותר זמן מול טלוויזיה מאשר בבית ספר. כ – 1000 שעות בשנה. כ- 15% מהתוכן המשודר בטלוויזיה מסחרית הוא פרסומות.

כשני שליש מהפרסומות בשעות אחר הצהרים והערב המוקדם הן פרסומות למזון ומשקאות קלים.

ילד עד גיל 8 אינו מבדיל בין פרסומת לתוכן אינפורמטיבי. הוא רואה בפרסומות תוכן בידורי השווה בערכו לתכניות הרגילות בהן הוא צופה. מתבגרים רגישים מאד לתוכן פרסומי המקנה להם השתייכות לקבוצה.

לילד שמן יש סיכוי של כ- 80% להפוך למבוגר שמן.

לפני מספר שנים, הוזמנתי להרצות בכנס בניו יורק. יחד איתי נסע לניו יורק ד"ר קניטקאר,עמית למקצוע וחבר שהיה שותף למחקר, מנתח ואדם יקר מהעיר פונה, בהודו. זה היה ביקורו הראשון בארה"ב.

מכיוון שאני מכיר היטב את העיר, שמחתי לארח אותו ולהראות לו את נפלאותיה. כחובב מטבח משובח לא דילגתי על חנויות המזון הענקיות בעיר. כשיצאנו מאחת מהן, ראינו בצמוד אליה חנות ענקית לתוספי מזון וויטמינים.

דר' קניטקאר עצר והתבונן בשתי החנויות בריכוז ואז אמר: "זה לא נראה לך משונה שבחנות אחת מוכרים לך את המזון שהשקיעו כל כך הרבה מאמץ וכסף בעיבודו עד שהוא לא מכיל שום רכיב בריא, ובצמוד אליו מוכרים לך את כל הרכיבים שהוציאו מהמזון?"

אוכל, כמו עוד הרבה מרכיבי יסוד החיוניים לחיים, כמו בגדים, מחסה, ואפילו תשומת לב ואהבה, הפך למוצר. ככזה, ישנם תאגידי ענק שיש להם אינטרס מובהק שנצרוך ממנו כמה שיותר.

תאגידים אילו, אפילו לא מתוך רוע לב אלא פשוט מתוך הצורך להצליח ולגדול, עוסקים ימים כלילות בחשיבה מכוונת להגדיל את צריכת המזון ולהקטין את ההוצאות על ייצורו.

פרסום הוא רק דרך אחת להשיג מטרה זאת. דרכים נוספות קשורות לטעם, לרכיבים המרכיבים את המזון ולדרכים בהן הוא מיוצר.

הנה עוד חומר למחשבה:

בטעימה עיוורת מתוך שתי מנות של אוכל זהה שההבדל היחיד ביניהן הוא תכולת השומן, יבחרו רוב הטועמים את המנה עם תכולת השומן הגבוהה יותר כטעימה יותר. התכולה הקלורית של שומן כפולה מפחמימה וחלבון באותו נפח.

שומן מכיל כ 9 קלוריות לגרם. חלבון ופחמימה - 4, אלכוהול – 7.

משקאות ממותקים אינם מקנים שום תחושה של שובע. בקבוק משפחתי של משקה ממותק מכיל כמעט את כל כמות הקלוריות המומלצת היומית. גם ליטר חלב.

במרבית בתי הספר בישראל נמצאים מתקנים אוטומטיים למכירה של משקאות קלים ממותקים. הספקים משלמים לבית הספר עבור העמדת המתקן בתחומו.

כוס חלב 3% מכילה כ- 120 קלוריות ומכילה גם חלבון וסידן. כוס בירה – 70. כוס משקה קל ממותק – קרוב ל 100 קלוריות מפחמימות בלבד.

למים וסודה אין ערך קלורי כלל.


פרסום ראשון: מלב"י
שאלות? הפנו אותן למומחים שלנו בפורום תזונה וכושר.