מאת: מוריה גלית שלגי מדריכת הכנה ללידה

רוב היולדות באות לחדר לידה עם מחשבה שהלידה תתנהל בשכיבה במיטה. נוהג זה הפך לשגרה בשל הפרוצדורות הנהוגות בחדרי לידה- שימוש במוניטור ממושך, עירוי נוזלים ותרופות שהופכים את הירידה מהמיטה ל"מסוכנת"  ו"לא נוחה".
 

כמובן שהמטרה העיקרית בלידה היא להביא לעולם תינוק בריא ואימא בריאה. אחת הדרכים להגיע למטרה הזו היא לייעל את תהליך הלידה דרך שימוש בתנועה ובתנוחות.
 

כאשר מאפשרים חופש תנועה ליולדת, הדבר תורם להתקדמות הלידה.  בשל מבנה האגן של האישה, תנוחת שכיבה לצורך לידה היא התנוחה הגרועה ביותר שיכולה להיות, במיוחד בשלב השני של הלידה:
 

כאשר אישה יולדת בשכיבה היא למעשה גורמת ללחץ על עצם הסקרום, וסוגרת את הקטרים (מהמילה קוטר) של האגן שלה ומקטינה את תעלת הלידה.
שכיבה על הגב מנטרלת לגמרי את ההשפעה של כוח הכבידה על תהליך ירידת התינוק באגן. שכיבה על הגב מגבירה את הכאב בלידה. כאשר אישה צריכה להתמודד עם כאב תוך שכיבה במיטה, תחושת הכאב עולה. תנועתיות ושינוי תנוחות תורם להתמודדות קלה יותר עם הכאב. מומלצות תנוחות אנכיות כמו ישיבה, עמידה או כריעה.
 

בעוד ששכיבה על הגב מקטינה את נפח האגן ביותר מעשרים אחוז, כריעה זקופה או ישיבה מגדילות את נפח האגן, מאחר שהן גורמות לשינוי של הזוויות שבין מפרק הירך והאגן ולמתיחה פסיבית של רקמות רכות היוצרות פישוק בין עצמות האגן.
 

האטת תהליך הלידה- שכיבה על הגב עלולה להאט את קצב הלידה, ולמנוע אספקת דם טובה לרחם בגלל לחץ הרחם על כלי דם גדולים העוברים באגן, וכתוצאה מכך לגרום להאטה בדופק התינוק והגברת עוצמת הכאב של היולדת בשל חוסר תנועתיות.
 

המטרה של תנועתיות ותנוחות בתהליך הלידה נועדו לעזור לתינוק להיכנס לתוך תעלת הלידה כך שהראש שלו יעבור בדרך הכי יעילה בקטרים של אגן האם.
 

לתנועתיות בלידה ולתנוחות כמה מטרות חשובות:
שמירה על עצמות האגן פתוחות
שימוש בכוח הכובד לירידה טובה באגן
יכולת חמצון טובה יותר כי אין לחץ על הריאות ועל הרחם
התמודדות קלה יותר עם הכאב
 

כיצד ניתן ליישם את הדברים הללו בחדר הלידה ולהימנע מההשלכות של שכיבה על הגב?
ככלל, ככל שהאם מתנועעת יותר בלידה, התינוק זוכה לאספקת דם טובה יותר, ההתכווצויות של הרחם אפקטיביות יותר והלידה עשויה להתקדם מהר יותר.
תנועה מתמדת כמו נדנודי אגן והליכה גורמת לשינוי מתמיד במפרקים של האגן, ועל ידי כך לשינויים בתנוחת העובר תוך כדי התקדמותו בתעלת הלידה.
 

תנוחות זקופות-עשויות להפחית את שיעור המקרים שבהם יש לבצע חתך חיץ, שכן הלחץ של התינוק על הפרינאום גורם לו להיפתח בהדרגתיות.
תנוחות זקופות ורכינה קדימה, נותנים קיבולת גדולה יותר לאגן, התכווצויות הרחם ארוכות יותר, תכופות ויעילות, ישנה השפעה של כוח הכובד, הציר של עמוד השדרה של העובר מתאים יותר לציר של הכניסה לתעלת הלידה, החמצון לעובר טוב יותר ומשך הלידה קצר יותר.
בשלב השני של הלידה תנוחה זקופה מקלה על היולדת ללחוץ.
 

שינוי תנוחות- כאשר הלידה מתנהלת כשורה, היולדת יכולה לבחור בתנוחה הנוחה לה, ולשהות בה כל זמן שנוח לה. רצוי לשנות את התנוחה מזמן לזמן. עצם השינוי עשוי להקל על היולדת, ולהוות נקודת מפנה חיובית בלידה מכיוון ששינוי תנוחה מעלה את הסיכוי להשיג התאמה טובה יותר בין העובר לאגן.
 

ליולדת המשתמשת במשככי כאבים- התנוחה הנוחה והיעילה ביותר היא שכיבה על הצד, כאשר הרגל העליונה מורמת. תנוחה זו מסיטה את הרחם מכלי הדם הגדולים באגן ובכך מפחיתה את הסיכויים שהתינוק יסבול מאספקת דם לקויה, וכתוצאה כך מחוסר מחצן.
 

מוניטור ותנועתיות- המידע שמספק המוניטור חשוב ביותר, אך ניטור קבוע מגביל את יכולת התנועה של היולדת, ושכיבה ממושכת עלולה לגרום לירידה בדופק העובר, לכאב מוגבר ולהאטת קצב התקדמות הלידה. לכן, במהלך לידה תקינה די הניטור הנעשה לסרוגין כדי להעריך את מצב התינוק. ניתן לחבר יולדת למוניטור בישיבה על המיטה, על כורסא או בעמידה ולנצל את אורך הכבל המחובר למוניטור כדי להתנועע.