האלימות הגואה בישראל, במיוחד בקרב בני נוער, מחייבת את מקבלי ההחלטות לבדוק גם את שורשי הבעיה ולטפל בהם. במגזין Annals of Internal Medicine פורסם מחקר המתייחס להשפעתה ארוכת הטווח של התעללות גופנית בילדות.
התעללות בילדות זוכה לתשומת לב למרות שגם בנים חווים התעללות גופנית, ההשפעה לטווח ארוך של התעללות גופנית בילדים ובנערים אינה ידועה. 25% עד 50% מהגברים דיווחו על התעללות גופנית בילדות. ברוב המקרים ההורים הם המתעללים.
מטרת המחקר היתה להשיג עדויות של בוגרים שעברו התעללות גופנית בילדותם ולהעריך את השפעתה על הפרופיל הבריאותי והחברתי בטווח הארוך.
המחקר נעשה בצורת סקר טלפוני שנערך באוכלוסייה עירונית עם שכיחות גבוהה של אלימות במשפחה נגד ילדות ונשים.  המדידות נערכו על פי סולם בעל 6 דרגות של טקטיקות בקונפליקטים ושאלות המתייחסות למצב הפסיכיאטרי, מיני והסתבכויות עם החוק.  במחקר השתתפו גברים שגויסו באמצעות משאל טלפוני אקראי.
למאה מתוך 197 (51%) משתתפים הייתה היסטוריה של התעללות גופנית בילדות, 57 מהם עברו התעללות קשה. אצל רוב המשתתפים (73%) הגורם המתעלל היה הורה, במיוחד הורים שגם הם חוו הזנחה והתעללות והיו בעלי השכלה נמוכה. ההתעללות הגופנית בילדות הייתה קשורה בהופעת סימפטומים של דיכאון, סימפטומים והפרעות של דחק פוסט טראומטי, מספר בני הזוג ליחסי מין במהלך החיים, בעיות עם החוק ומעצר או כליאה, סימפטומים של דיכאון ותופעות של הפרעה פוסט טראומטית.
חלק מהנשאלים לא זכרו את אירועי העבר בדייקנות. לא ניתן היה לקבוע מה חלקן של האימהות בהשוואה לזה של האבות בהתעללות בילד או בנער. משתנים אחרים המתייחסים להתעללות גופנית עשויים להסביר טוב יותר את הקשר בינה לבין תוצאות קשות בבגרות.
מסקנת המחקר היתה כי השכיחות הגבוהה של דיווחים על התעללות פיזית בילדות אצל גברים שבאוכלוסיית המחקר, שבאה יחד עם המספר הגבוה של הורים עבריינים והקשר שבין התעללות בילדות ותוצאותיה בבגרות שלעיתים קרובות מתבטאות בהתנהגות עבריינית ובאלימות, מדגישים את הצורך במחקר נוסף שיבדוק את מידת הקשב ותשומת הלב הקלינית לתוצאות הפוטנציאליות של התעללות פיזית בילדות שיגרמו בעתיד.