נשים מבוגרות המטופלות בתרופות נגד דיכאון ששייכות לקבוצת ה-SSRI  (מדכאים בררניים של  ההורמון סרוטונין) נמצאות בסיכון מוגבר לפתח הפרעות שינה. כך נמסר במחקר שפורסם בעיתון המדעי the Journal of the American Geriatrics Society

התרופות המקובלות בקבוצה זו כוללות פקסוויל, לוווקס, זולוף, סרוזון ופרוזאק. מספר מחקרים מצאו קשר בין קבוצת התרופות הללו לבין הפרעות בשינה, אולם רוב במחקרים כללו מספר קטן של משתתפים והתמקדו בקבוצת גיל צעירה יותר עם דיכאון קשה.

כדי לקבוע האם ממצאי מחקרים קודמים תקפים גם עבור אוכלוסיית נשים קשישות המתגוררות בביתן ולא בבתי אבות, כולל נשים ללא ממצאים של דיכאון, ד"ר כריסטין א. אנסורד ועמיתיה בדקו את המידע הרפואי של 223 נשים שהשתמשו בקבוצת תרופות אלה נגד דיכאון ולשם השוואה קבוצה של 2,630 נשים באותו גיל שאינן נוטלות טיפול תרופתי בדיכאון. משתתפי המחקר שהיו בגיל 71 שנים ומעלה, ייצגו תת קבוצה של נשים שהשתתפו במחקר רחב היקף על אוסטואופורוזיס.

על מנת לנטר את איכות השינה, קבלו הנשים מכשיר ניטור אותו חברו לגופן לפני השינה, בממוצע, ארבע יממות רצופות. ל-2337 לא היו עדויות על דיכאון ולשאר נמצאו סימפטומים של דיכאון. בקבוצה הכללית, כמו גם בתת הקבוצה של נשים ללא דיכאון, ההפרעות בשינה היו שכיחות יותר אצל נשים שנטלו תרופות נגד דיכאון בהשוואה לנשים שלא טופלו בתרופות נגד דיכאון. עבור נשים ללא הוכחה לדיכאון, אלו שנטלו תרופות היו בסיכון לקיצור משך השינה ל-5 שעות או פחות, שינה במשך 70 אחוזים או פחות במהלך הלילה, והתמשכות הזמן בשעה תמימה עד להשגת השינה, כמו גם התעוררויות תכופות.

ממצאים אלה מעוררים תהיות ביחס לסיכונים ולתועלות של טיפול תרופתי נגד דיכאון מקבוצת ה-SSRI בקרב קשישים.

שאלות? הפנו אותן למומחים שלנו בפורום פסיכיאטריה.