אחת הבעיות הנפוצות שהורים מתמודדים עמה יום יום הוא נושא השינה. חלק מן ההורים מתלוננים על כך שהילדים הולכים לישון בשעות מאוחרות מדי משום ש"אינם עייפים". חלק מן ההורים מתארים קושי רב ומאבקים רבים סביב נושא השינה.
 הסצנה הבאה מתרחשת בבתים רבים: ההורה משכיב את הילד במיטה, נותן לו נשיקה, מאחל לו לילה טוב, עוזב את החדר, ולאחר מספר דקות הילד יוצא מחדרו ומופיע בסלון. 

מדוע, אם כן, נושא השינה הוא קשה כל-כך לילדים ולהורים?

• עבור הילד, הלילה הוא זמן של פרידה מוחלטת וקשה עבור הילד שרגיל להיות כל היום בחברת מבוגרים.
• השהייה בחושך מנטרלת את חוש הראייה של הילד ומשום כך הדמיון שלו והתמונות שהוא רואה בדמיונו עולות ותופסות מקום מרכזי. הרבה מן הפחדים שהילד מצליח להדחיק רוב היום משום שהוא עסוק, עולים בלילה. 
• עבור הילד, זה גם הזמן היחיד שבו אין לילד גירויים מסביב, אין פעילות שהוא יכול לעסוק בה כמו בשאר היום. עליו להיות בחושך.
• עבור ההורה, הדבר המרכזי שהוא נדרש לעשות הוא להעמיד את גבולות. כלומר, לעמוד מול הדרישה של הילד שהוא יהיה איתו ולידו. הורים שמתקשים לשים גבולות לילדיהם, יתקשו גם ליישם את המשימה של השכבת הילד במיטה. הכניסה לעימות עם הילד מעוררת אצל הורים רבים אשמה – הם מרגישים שהם רעים ואכזרים, וחשים רחמים כלפי הילד.  הורים מרגישים צורך להיות תמיד נגישים לילד ולהענות לצרכיו. בנוסף לכך, לצוות על הילד לשוב למיטתו עלול לעורר עימותים נוספים בין הילד להורה. ההורה בשעת לילה גם הוא רוצה לנוח וחושש שהטונים יעלו. לכן, הורים רבים מוותרים.
• ילדים רבים מזדחלים ומגיעים למיטת ההורים בלילה משום שמתעוררים ואינם מצליחים להירדם בחזרה, או משום שסיגלו להם את ההרגל. הורים רבים מתלבטים האם להיכנע לילד. לרבים אין כוח באמצע הלילה לפתח עימותים וכך הילד נשאר במיטת ההורים.
  למעשה, אין הדבר רע אם הארוע הוא חד פעמי ואם ההורה מבהיר לו שכך הוא הדבר. אולם, אם הדבר הופך להרגל, עשויות להיות לכך כמה השלכות: האינטימיות בין ההורים נפגעת. יש לציין שאצל חלק מן ההורים שאצלם האינטימיות כבר פגועה, הגעת הילד היא תירוץ טוב. בנוסף, הילד לומד שהוא והוריו הם שווים. להם אין טריטוריה משלהם, אלא הטריטוריה שלו ושלהם אחד הם. ההשלכות לכך הן רבות. הדבר עלול לבטא פגיעה בהיררכיה הטבעית במשפחה או לפגוע בה עוד יותר. בהיררכיה המשפחתית הרגילה ההורים הם מעל לילדים. הילדים אמורים להיות כפופים להורים ולא להיפך.

מה עושים:

• על ההורים להפעיל סמכות ולקבוע שעת שינה קבועה ולעמוד בה.
• ההורה הוא שנותן את המשמעות לשינה. אפשר להציג את השינה כמשהו שלילי: "אין מה לעשות, עכשיו צריכים לישון". אפשר גם להציג את השינה כמשהו חיובי וכיפי, לעשות משחק רגוע כשהילד מתחת לשמיכה ומומלץ גם להשמיע (לא במקום סיפור)  קלטת שמע שאותה שומעים רק בלילה.
• חשוב לעשות הבחנה ברורה בין פעילויות של יום לבין פעילויות שקודמות לשינה. חשוב לשחק במשחקים רגועים יותר ולהוריד את רמת האנרגיה כמו למשל לקרוא ספר לפני השינה.
• לטקסים הקודמים לשינה ישנה חשיבות גבוהה משום שהם מעבירים את הילד משגרת היום-יום לשגרת הלילה: ישנן הכנות כמו צחצוח שיניים, מקלחת, לבוש מיוחד ללילה שכולם תורמים לשינוי האוירה ולכניסה הדרגתית לתוך ההירגעות והשינה.
• שיטת ה-5 דקות הידועה: כשהילד בוכה ניגשים ואומרים משפט קצר כמו: "עכשיו לילה וצריך לישון, אחזור עוד חמש דקות לראות אם אתה ישן". אם הילד ממשיך לבכות נכנסים אחרי חמש דקות ואומרים את אותו משפט שוב ויוצאים בלי לתת יותר מדי תשומת לב. בהדרגה מגדילים את טווחי הזמן בין כניסה לכניסה ובסופו של דבר לומד הילד להירדם לבד.
   
   
  נכתב ע"י אביטל יעקובי, פסיכולוגית מומחית לילדים
  www.children.co.il
  שאלות? הפנו אותן לאביטל יעקובי בפורום ייעוץ פסיכולוגי להורים.