לכל אדם נטיות, העדפות ומציאת שפה משותפת או תחביב משותף עם אנשים מסוימים. בין בני אדם  נרקמים קשרים שונים בהתאם לצדדים באישיות או בתכונות האופי שלהם, יש אנשים שקל לנו להתחבר אליהם וכאלה שאנו מתקשים לקבל. כך גם עם ילדינו. השאיפה להעניק לכל ילדינו יחס שווה היא בבחינת פנטזיה בלבד. ישנם ילדים אשר מעוררים בנו תגובות עוצמתיות מאד לכאן או לכאן.

פזית בלציאנו נגרין, היועצת החינוכית של מרכז קוביות לגיל הרך ברמת גן אומרת שהסיבות יכולות להיות מגוונות: לעיתים אחד מן הילדים עלול להעלות בי דברים שכל כך התאמצתי לשכוח בעצמי. הורים עומדים נבוכים מול ילדים שבעצם מציבים מולם מראה שלא תמיד נוח להם לראות.

ילדים שונים יוצרים מציאות שונה בשל אופיים והתנהגותם. לעיתים יעדיף הורה ילד שקט ורגוע ויתקשה להתמודד עם ילד אקטיבי ופעיל, או עם תינוק בעל נטייה לרגזנות אשר יוצר סביבה שונה ותגובות שונות כלפיו ואולי אף יהיה מאוכזב מכך שאותו ילד לא ענה על העדפותיו וציפיותיו.

הורה יכול להעדיף ילד הדומה לו במראה או בתכונות אופי מסוימות על פני אחיו. אמא עלולה לכעוס ללא הרף על אחד מבניה בשל העובדה כי  "הוא מתנהג בדיוק כמו אבא שלו".

יש שמעדיפים במיוחד ילד מצליח וקשוב, אשר מגשים משאלות מסוימות שאותן לא הצליח אותו הורה להגשים, ויש כאלה שיחושו בתחרות מתמדת עם אחד מילדם דווקא בשל עובדה זאת.

גם למין הילד עלולה להיות השפעה על העדפת ההורה. במשפחה אשר בה נולד בן זכר לאחר לידת ארבע בנות, עשוי הבן ליהנות מיחס מיוחד, וההיפך. לעיתים יחוש הורה טוב יותר עם גידול הילד הצעיר במשפחה, הוא כבר יותר מנוסה ואולי אף מבוגר יותר ופחות חרד, הילד נולד לסיטואציה אחרת במשפחה ובאופן טבעי מפתח גם אישיות שונה ונוגע אחרת בהוריו.

מדובר בתופעה נורמאלית שהרבה הורים נתקלים בה בעוצמות שונות.

בעולם אשר בו תפיסת ההורות הרווחת מניחה כי על ההורים לחלק את האהבה שווה בשווה בין ילדיהם, הורה החש העדפה לאחד הילדים מרגיש לעיתים צורך לפצות את הילד האחר בדרכים שונות. ילדים ניחנים באינסטינקטים מפותחים המאפשרים להם בדרך כלל לזהות תחושות אלו.

ספק אם נוכל להגיע ליחס של שוויון כלפי ילדינו, כל ילד הוא שונה ואחר ולכל אחד יש תחומי עניין אחרים וצרכים שונים. חשוב לדעת כי מדובר בתחושות לגיטימיות וככל שנחוש נוח יותר עם נטיות ליבנו, כך יהיה לנו קל להתמודד מול הילדים. אין הכוונה לכך שצריך להפגין גילויי חיבה לילד אחד כן ולאחר לא, אבל אפשר לתת אהבה לכל ילד בדרך המיוחדת לו וזה בסדר.

לעיתים יש מקום לבירור עצמי. חשוב לבדוק מה בעצם פוגם בקשר ומה באמת מפריע לנו בילד? איזה חלק בנו הוא מזכיר לנו? מדוע דווקא איתו אין לנו "כימיה"?

חשוב לנסות ולברר איך ניתן להתקרב גם לתכונות הפחות מועדפות עלינו, עם אלה שיותר קשה לנו להתחבר אליהם, לנסות ולמצוא נקודות משותפות עם הילד להתמקד בהם ופחות להישען על תוויות אשר הודבקו לו קודם.

אולי החיבור לא יהיה טבעי בהתחלה ואולי נגלה שאותו ילד אכן לא מגשים את הציפיות שלנו, אך עם הזמן ילמד הילד כי המפגש בינו לבין ההורה הוא תמיד אישי ומיוחד וכי לכל ילד יש את המקום שלו במשפחה כל אחד נוגע בנו אחרת ועובדה זאת לא פוגעת בהכרח באהבה של ההורה כלפיו.

פזית בלציאנו נגרין, משמשת כיועצת החינוכית של מרכז קוביות לגיל הרך ברמת גן ומעבירה סדנאות להורים ופגישות יעוץ אישיות.