המינוח הרפואי לחריקת שיניים הינו BRUXISM. תופעת חריקת שיניים, במיוחד בלילה, שכיחה ביותר. 10%-15% מהאוכלוסייה הבוגרת חורקים את שיניהם, באופן לא מודע, במהלך שנתם. גם אצל ילדים, חריקת שיניים שכיחה. יש שתי תקופות בהם התופעה שכיחה יותר – בגיל צעיר, בזמן בקיעת השיניים הראשונות ובגיל 5-6 שנים.
הילדים החורקים, כמו המבוגרים, אינם מודעים לכך ותלונתם היחידה יכולה להיות על כאב בשרירי הלסת (לא בהכרח).

בסקר שנערך בין רופאי שיניים נמצא ש- 1 מכל 6 ילדים שהגיעו לרופאי השיניים סבל מתופעת החריקה. כנראה שהתופעה שכיחה יותר, שכן לא כולם מגיעים לרופא שיניים. ההנחה המקובלת היא ש- 1 מכל 3 ילדים חורק את שיניו, בעיקר סביב גיל 5-6. כמעט כולם חורקים בלילה. חריקה בהלך היום צריכה להדאיג יותר מחריקה לילית.
בדרך כלל, אין נזק לשיניים מחריקה, אם כי כאשר הבעיה קשה במיוחד יכול להיגרם נזק לשן – פגיעה באמייל של השן, נזק לחניכיים ואף דלקת. במקרים קשים מומלץ להתייעץ עם רופא שיניים לילדים.

הסיבה לחריקה אינה ידועה בוודאות. יש המחלקים את הסיבות ל- 3. סיבות מקומיות, סיבות מערכתיות וסיבות פסיכולוגיות. אין, עד כמה שידוע לי, מחקרים המאששים בוודאות סיבה זו או אחרת. מבין הסיבות המקומיות ניתן למנות תחושת אי נוחות בפה כמו הפרעה / אי התאמה במנשך בין הלסת העליונה לתחתונה (סתימה "גבוהה" מדי , כתר שלא הושם כראוי וכד`), דלקות אוזניים.

מבין הסיבות המערכתיות – הפרעות במערכת העיכול, גירוי בפי הטבעת.
נראה שהסיבה העיקרית לחריקה נעוצה במישור הפסיכולוגי. תחושת מתח, פחד, כעס הינן בין הסיבות לחריקה. לכן מומלץ לשוחח עם הילד ולהבין מה מעיק עליו, ממה הוא פוחד או כועס. רצוי לדובב את הילד לפני לכתו לישון על ידי שאלות מכוונות אודות האירועים שחווה במהלך היום ותוך כדי כך לנסות להפיג חששות ופחדים. שיחה מעין זו יכולה לצמצם את תופעת החריקה (מלבד תועלות נוספות כמו חיזוק הקשר וכו`).

חשוב לציין שרצוי לחרוק שיניים ולהימנע משיחה ישירה על החריקה עצמה על מנת לא לקבע את הבעיה, אלא למצוא דרכים עוקפות לאיתור הבעיה הבסיסית. לסיום, ניתן להתנחם בעובדה שהתופעה חולפת ספונטנית ולא משאירה עקבות.


פרסום ראשון: www.tevalife.com