אילי בן משה ז"ל, בת 48 נפטרה בעקבות ניתוח שאיבת שומן שביצעה במכון "מדיקל אסתטיק" בנתניה. לפי הפרסומים בתקשורת, הרופא אשר ניתח את אילי ז"ל לא היה מומחה בכירורגיה פלסטית בהתאם לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות) תשל"ג – 1973.
המקרה הנ"ל משקף קצה קרחון  של האנרכיה החוקית בה אנו נמצאים כאשר פעולות רפואיות רבות מתבצעות על ידי מי שאין להם הכשרה רפואית כלשהיא ומשרד בריאות לא נוקף אצבע למנוע התופעה.

מלחמת הפרסומות לה  אנו נחשפים בעיקר בקשר לרפואה הקוסמטית שודרגה  לאחרונה למאבק נגד הרפואה הקונבנציונלית. מצד אחד מכונים קוסמטיים מציעים בכל כלי תקשורת לבצע ניתוחים  של הגדלת חזה, הסרת שיער, שאיבת שומן או כל ניתוח אסטטי אחר בשיטות חדשניות במחיר השווה לכל נפש. מאידך אותם מכונים עומדים  מאחרי פרסום שלילי המציע לתקן את "הפשלות" של רופאים פלסטיים תוך הטלת  דופי ברופאים מומחים   מתחרים.

כך מצאנו מודעה בעיתונות הקוראת למי שעובר ניתוח פלסטי כושל לפנות באמצעות הפקסימיליה לעורכי דין המייצגים את המכונים על מנת לייצגם נגד אותם רופאים. המודעה קובעת, שמנתח פלסטי אינו מומחה לרפואה אסטטית ומצטטת מתוך החלטת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית משנת תשמ"ז:

"בתקופת ההתמחות  בכירורגיה פלסטית יבצע המתמחה  ניתוח  הקטנת  חזה אחד, הגדלת חזה  אחד ושתי מתיחות פנים".  עוד קובעת המודעה כי "ישנם  מומחים בכירורגיה פלסטית  שלא נדרשו לבצע ניתוחי אף שאיבת שומן ניתוחי עפעפיים, פילינג השתלת שיער  מתיחת בטן ועוד".

הקורא התמים מבין מתוך המודעה שאין לתת אמון  ברופאים  שלהם מומחיות בכירורגיה פלסטית אלא עליו לבצע הניתוח רק במסגרת המכון לקוסמטיקה.   

בהתאם לפקודת הרופאים [נוסח חדש] חל איסור על העיסוק ברפואה ללא רשיון, אך המציאות היא שהגדרת המונח "עיסוק ברפואה" אשר בפקודת הרופאים אינה מספקת תשובה מניחה את הדעת לכשרות עיסוקם של בעלי מקצועות בתחום הרפואה המשלימה לענפיה (הומואפתיה, קוסמטיקה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה וכד').

תעשיית הרפואה המשלימה והקוסמטית הפרטית פורחת כיום עד כדי כך שניתן למצוא בכל פינת רחוב (כמעט) מכון לרפואה  אסתטית אשר תמורת מספר שקלים יסיר שיער בלייזר, יעניק טיפול קוסמטי- רפואי, יבצע טיפולים אלטרנטיביים תחת מסווה של רפואה משלימה והכל ללא פיקוח כלשהוא של משרד הבריאות, שהרי משרד הבריאות מפקח רק על גופים שהוקמו על פי החוק ומכיוון שהרפואה המשלימה אינה מוסדרת בחוק הרי אין עליה פיקוח.

המצב כיום בתחום הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית הוא של אנרכיה מוסרית וחוקית טוטאלית בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה".  כל אדם יכול להכריז על עצמו כמטפל וכל דבר שהוא חושב לעשותו עושה, ולא עוד, אלא שהרפואה האסטטית מנסה להשתלט על הרפואה  הקונבנציונלית זו המורשית והמפוקחת ומנסה לדחוק את רגליה באמצעות מודעות פרסום מופרכות כאמור.

עד היום למרות דו"ח ועדת אלון בנושא הרפואה המשלימה משנת 1994  דו"חות מבקר המדינה מהשנים 2002 ו – 2004 ופסקי דין שהתריעו על התופעה לא הוגדר בחוק מעמדם של העוסקים בריפוי אלטרנטיבי וקוסמטי או אלה המכריזים על עצמם כבעלי כוחות על טבעיים לריפוי, ולמעשה לא מתנהל רישום או פיקוח כלשהוא במשרד הבריאות. כמו כן אין בנמצא דרישות וקריטריונים מי יכול לפרסם עצמו ברבים כמרפא או מטפל.

אנרכיה חקיקתית זו מפלה לרעה את הרופאים המומחים בכירורגיה פלסטית עליהן מוטלות הגבלות של מיומנות, רישוי, אתיקה ופרסום לעומת המטפלים ברפואה משלימה שאין עליהם כל הגבלות מאחר ואינם מורשים כלל לטפל. מצב זה פוגע במעמד הרופאים בכלל ובמעמד הרופאים המומחים בפרט. בעיני הציבור כאשר עומדת לפניו אפשרות לבחור בין מטפלים שונים הוא יעדיף את השיקול הכלכלי על השיקול האיכותי.  הציבור נשבה במצגי השווא כדוגמת המודעות הנ"ל והופך כל אכזבה טיפולית לרשלנות טיפולית.
ישנו צורך דחוף לקדם את נושא החקיקה על מקצועות הרפואה האלטרנטיבית כך שנושא זה יוסדר בחקיקה עד תם ויוסדרו בו כל הוראות הרישוי, דרישת השכלה וניסיון, כללי אתיקה והליכות, חובת סודיות, ביטוח אחריות מקצועית, החלת חוק זכויות החולה, פיקוחו והקמת טריבונלים משמעתיים. צעד ראשון בתהליך  החקיקה הוא  פרסום תקנות האוסרות על מכונים ומרפאות פרטיות להעסיק  רופאים שאין להם מומחיות ברפואה פלסטית ולהכפיף את הפיקוח על אותם מכונים למשרד הבריאות.
התכלית של האיסור שמטילה פקודת הרופאים על העיסוק ברפואה ללא רשיון היא להגן על  הציבור מפני המתיימרים להיות בעלי הכשרה וכישורים בריפוי וחותרים לפתור בעיות רפואיות בעוד שלאמיתו של דבר אין הם בעלי כישורים כאלה.  פעולה כירורגית  המבוצעת על ידי מי שלא הוכשר לכך היא פעולה בלתי חוקית שיש לה תוצאות במישור הפלילי והאזרחי.
פרסום מודעות הקוראים לציבור להעדיף את רפואת המכונים  תוך הטלת דופי במומחים לכירורגיה פלסטית או רפואה קונבנציונאלית אחרת צריך לזעזע את אמות הסיפים. המדובר בהטיית הציבור בריש גלי.  יש קשר ישיר בין פרסום המודעה ומצגי השווא שבה ובין מותה של אילי בן משה ז"ל  אשר נותחה בידי רופא שלא היה כלול ברשימת המומחים לכירורגיה פלסטית. קיימת סבירות גבוהה  שאילי בן משה ז"ל שהתגוררה באילת העדיפה את השיקול הכלכלי על פני הסיכון הרפואי ונענתה לאחת המודעות הפרסומיות כאשר פנתה למכון "מדיקל אסטטיק" בנתניה כדי לבצע ניתוח שאיבת שומן אשר סיים את חייה.