הסיכון לפתח שבץ עולה במידה ניכרת אחרי התקף לב, במיוחד מיד אחרי ההתקף, בהשוואה לשיעורי הסיכון המצופים באוכלוסייה שלאחר התקף לב. שבץ גם קשור בגידול משמעותי בתמותה אחרי התקף לב.
מחקר שנעשה בנושא בוק את שיעור מקרי השבץ אחרי התקפי לב להשוותו לזה שנצפה באוכלוסיית רוצ'סטר, מיניסוטה, לקבוע כיצד שיעור ההתקפים שלאחר שבץ השתנה במשך הזמן, ולבחון את השפעת השבץ על ההישרדות אחרי מקרה של התקף לב.
מדובר במחקר רחב היקף שנעשה באוכלוסייה בקהילת מחוז אולמסטד , מיניסוטה, בו השתתפו חולים שעברו התקף לב ראשון בין השנים 1979-1998. שבץ איסכמי או מדמם בחולים מאושפזים ושאינם מאושפזים אותר באמצעות סקירת התיקים הרפואיים עם קוד אבחנה של שבץ שאושר כשבץ על ידי רופא שבדק את האירוע ברשומה הרפואית. סקירת הרשומות הרפואיות שמשה לאימות המאפיינים בנקודת המוצא ובמקרי תמותה.
 סך הכל אותרו 2160 אנשים שעברו אירוע של התקף לב ואושפזו בין השנים 1979 ו-1998. תקופת המעקב הממוצעת הייתה של 5.6 שנים (מ-0 עד 22.2 שנים) . שיעור מקרי השבץ היה 22.6 לכל 1000 חודשי אדם במשך 30 הימים הראשונים שלאחר ההתקף, בהתאמה לגידול של פי 44 בסיכון לשבץ.  באוכלוסיית רוצ'סטר, מיניסוטה. הסיכון לפתח שבץ נשאר פי 2 - 3 גבוה מן המצופה במהלך שלוש השנים הראשונות לאחר התקף לב. אנשים בגילאים מבוגרים יותר, עם שבץ בעבר, ועם סוכרת קודם, נמצאו בסיכון מוגבר לפתח שבץ, שלא הראה מגמת ירידה במהלך תקופת המחקר. אירועי שבץ היו קשורים בגידול נרחב בסיכון לתמותה אחרי התקף לב. מסקנת החוקרים היתה כי בקהילה, הסיכון לפתח שבץ עולה במידה ניכרת.