דיסקוטקים רועשים פוגעים בשמיעה, אך מכשירי ה-MP3 עלולים ליצור בעיית שמיעה גדולה יותר לדור הבא.
במחקרים נמצא כי צעירים מגבירים את המוזיקה ב-MP3 יותר ממבוגרים, ובכך מעלים את הסיכויים לאובדן שמיעה. המכשירים האלו מעבירים את המוזיקה דרך האוזניות ישירות לתעלת האוזן, מסננים את כל הרעשים החיצוניים ולא ניתן לשמוע רעשים של תחבורה ציבורית או צעקות כמו "תחליש את זה!". כתוצאה מכך סף גירוי השמיעה נחלש, ומאלץ את השומע להגביר את עוצמת המוזיקה. ווקמן הביא גם את הסיכון הזה, אך ה-MP3 מעצים את הסכנה.
מכיוון שה-MP3 יכול להכיל מאות שירים ולהתנגן שעות ארוכות, המשתמשים נוטים לשמוע בו במשך זמן רב, הם לא צריכים אפילו לעצור ולהחליף דיסק או קלטת.
שמיעה ממושכת מביאה לנזק גדול יותר
נזק לשמיעה נגרם מעוצמת השמיעה אך גם ממשך זמן שמיעת המוזיקה, ולמרות שרמת המוזיקה ב-MP3 נשמעת הגיונית ולא מחרישת אוזניים, היא עלולה לפגועה בתאי השערה העדינים בתוך האוזן. בעזרת תאי השערה אנו שומעים, הם מעבירים פולסים חשמליים אל המוח.
מחקרים מראים כי אנשים שנחשפים לרמה של 85 דציבלים במשך שמונה שעות נוטים לאבד את שמיעתם בהדרגה. ד"ר בריאן פליגור מבי"ח בבוסטון אמר כי מחקרו הוכיח שכל מכשיר להשמעת מוזיקה המחייב הרכבת אוזניות מכל סוג יכול להגיע לרמות גבוהות כאלה של עוצמה. ד"ר פליגור מביא כדוגמא לחומרת הנזק את הילד שקוצץ לו את הדשא. הרעש של מכסחת הדשא יכול להגיע לרמה של 80-85 דציבלים, אם הילד בוחר לשמוע מוזיקה ב-iPod ברמה של 20 דציבלים מעל לעוצמת רעש מכסחת הדשא הוא שומע עוצמה של 100-105 דציבלים בזמן של לפחות 8-15 דקות. אך הילד לא שונה מאחרים והוא יקשיב למוזיקה שלו כמה שעות ביום, ובכך ישמע רעש עצום במשך כל היום.
נראה כי הפיתרון טמון בהפחתת עוצמת המוזיקה. ישנן אוזניות מיוחדות שיכולות להפחית למעלה מ-15 דציבלים. מדינות אירופאיות חוקקו חוקים שאוסרים לייצר מכשירי iPod  ומכשירים דומים שמגיעים לרמה מעל ל-100 דציבלים. חוקים אלה מסייעים לשלוט על העוצמה ולא על הכמות. אם שומעים ברמה של 100 דציבלים, אך אין זה אומר שניתן לשמוע כך כל היום.
הבעיה טמונה גם בילדים, הם לא רואים באובדן שמיעה כבעיה רצינית. במחקר שהתפרסם ב- Pediatrics, רק 8% מהילדים הנבדקים ראו באובדן השמיעה כבעיה. בעיית אובדן השמיעה הייתה בתחתית הרשימה, אחרי שימוש בסמים ואלכוהול ועוד. 61% מהנבדקים דיווחו על צפצופים באוזניים או בעיות שמיעה אחרות לאחר שהשתתפו במופעי רוק או בילו במועדונים. אפילו כאשר הילדים האמינו שאובדן שמיעה היא בעיה אמיתית, הם סרבו להנמיך את עוצמת המוזיקה.
תלות מוזיקלית
הילדים והנערים סומכים על הטכנולוגיה החדשנית שתמצא פתרונות לבעיות השמיעה. הילדים ממשיכים לשמוע מוזיקה רועשת גם לאחר שהם יודעים שזו עלולה להזיק להם, מכיוון שהם לא יכולים לשמוע מוזיקה בעוצמה נמוכה יותר. הילדים טוענים שמוזיקה בעוצמה נמוכה מדכאת אותם, ואילו מוזיקה חזקה ממריצה אותם.
במחקר מעניין שהתבצע, העבירו בין הנערים שאלון שבודק את רמת ההתמכרות לאלכוהול, רק במחקר התאימו את השאלות לנושא, וכך השאלה "האם אתה חושב שאתה שותה כמות נורמלית?" הפכה לשאלה: "האם אתה חושב שאתה שומע ברמות עוצמה נורמליות?". 8 נבדקים מתוך 90 שענו על השאלון קיבלו את אותם הציונים כמו של המכורים לאלכוהול.
המהירות באיבוד השמיעה
הסימפטומים של אובדן שמיעה באים בהדרגה. האנשים מתחילים לשמוע את הקולות במעומעם, וקשה להם לעקוב אחר מהלך השיחה בסביבה רועשת כמו במסעדה או מסיבה. אנשים אלה יכולים לשמוע צלצולים באוזניים, ובמקרה החמור ביותר הצלצולים מחריפים עד שמפריעים לאדם לישון.
בבדיקת שמיעה שגרתית אצל הרופא ניתן לגלות אובדן שמיעה, אך ברוב המקרים הבעיה מחמירה עוד לפני שמזהים אותה.
עד עכשיו אובדן שמיעה התקשר לבעיות הגיל, אך בטכנולוגיה של היום בעיה זו פוגעת גם בשכבות גיל צעירות יותר.
ילדים עם אוזניים מזדקנות
במאמר שהתפרסם ב- Pediatrics, העריכו כי 12.5% מהילדים בני 6-19 סובלים מסימנים מוקדמים המצביעים על אובדן השמיעה. המאמר מנסה להעלות את המודעות על הנזק הבלתי הפיך לשמיעה שמתרחש בגיל צעיר.
ישנן שלוש דרכים להתמודד עם עוצמת מוזיקה חזקה: להנמיך אותה, להתרחק מהאזור או להגן על האוזניים באמצעים המתאימים לכך.
הסכנה של אובדן השמיעה אצל ילדים צעירים תפחת רק אם הילדים עצמם יכירו בסכנה וישנו את התנהגותם.