הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת) הינה מחלה שכיחה יחסית הנגרמת ע"י נגיף ומתבטאת בהופעת שלפוחיות לאורך עצב המלוות  ובכאבים חזקים מאוד.

הרפס זוסטר נגרם ע"י נגיף הורצילה – זוסטר, אותו הנגיף שגורם בילדות לאבעבועות רוח ומופיע לכן רק אצל אנשים שחלו בילדותם במחלה זו או קבלו חיסון נגדה.  לאחר חלוף אבעבועות הרוח נשאר הנגיף במצב רדום בתאי העצב. אצל חלק קטן מהאנשים תתפרץ המחלה – שלבקת חוגרת, בדרך זו: הנגיף הרדום בתאי העצב מתרבה וגורם לדלקת העצב וכתוצאה מכך לכאבים. בהמשך לכך מתפשט הנגיף אל העור וגורם להופעת פריחה שלפוחיתית. השכיחות למחלה זו  עולה עם הגיל כשברוב  המקרים מופיעה המחלה מעל גיל 50. עם דיכוי המערכת החיסונית השכיחות גבוהה יותר. מתח תשישות גופנית וטיפולים רפואיים שונים יכולים להגדיל את הסיכון להתפרצות המחלה.
המחלה איננה מדבקת המחלה אינה  מדבקת אך ילדים קטנים שלא חלו בעבר באבעבועות רוח ובאים במגע עם חולי הרפס עלולים להידבק באבעבועות רוח.
 

המחלה
לאחר מספר ימים של כאבים לאורך העצב הנגוע מופיעה שם פריחה אופיינית המתבטאת בשלפוחיות בקבוצות על רקע עור אדמדם. הפריחה הינה לא סימטרית, בצד אחד של הגוף ומופיעה לאורך אחד מעצבי העור. המקום הנפוץ ביותר הוא בחזה בצורת חגורה – מכאן השם "שלבקת חוגרת" . מקום שני בשכיחותו הוא בעצב הפנים, בעיקר באזור המצח או אזור האף והלחי עם מעורבות לעיתים של העין. זיהום התקפי של הרפס זוסטר נמשך בין 2-3 שבועות.

סיבוכים
הסבוך השכיח ביותר הוא כאבים באזור השלבקת החוגרת המופיע בחלק מהאנשים, בעיקר במבוגרים מעל גיל 60. הכאבים עלולים להמשך חודשים לאחר חלוף הפריחה בעור (POST HERPETIC NEURALGIAׂ).
סיבוך אחר הוא הרפס זוסטר מפושט בכל עור הגוף, המופיע באנשים עם מחלות קשות הגורמות לדיכוי המערכת החיסונית.

אבחנה
אבחנת המחלה היא בד"כ קלה על פי התמונה  הקלינית והכאבים הטיפוסיים. ניתן בהחלט לקחת תרביות לווירוסים מהנגעים עצמם לשם קבלת אבחנה מעבדתית. ברוב המקרים ניתן להסתפק בקליניקה עצמה.
 

טיפול
מטרת הטיפול היא קיצור משך המחלה והפחתת הכאבים. הטיפול צריך להינתן מה שיותר מוקדם, ב- 3-4 ימים הראשונים למחלה.
הטיפול הינו בתכשירים אנטי ויראליים ספציפיים נגד נגיף ההרפס, כמו כדורי זובירקס (אציקלווביר) או כדורי ולטרקס (ולציקלוביר) או כדורי פמביר (פמציקלוביר) הניתנים במינון גבוה. במקרים קלים ללא כאבים, ניתן להסתפק בטיפול מקומי בלבד הכולל תמיסות וקרמים לייבוש וחיטוי. במבוגרים - מנוחה וחמום מקומי יכולים לעזור במניעת הכאבים. זווירקס קיים גם בסירופ שניתן לתת אותו לילדים (במתן של 5 פעמים ביום ל 5 ימים). ילדים או מבוגרים להם קיימת פגיעה במערכת החיסון – מולדת או נרכשת חייבים בטיפול תרופתי.
במקרים של כאבים מתמשכים שכאמור יכולים להמשך גם לאחר חלוף הפריחה בעור יש צורך לטפל בכדורים נגד כאבים ולהיעזר בטיפול במרפאת כאב.יש לציין קיימות בספרות עדויות שלחיסון מונע כנגד אבעבועות רוח יכולת להקטין את הסיכוי להופעת מצב זה בהמשך דרכו של הילד המחוסן.

לסיכום:  למרות שעלולים לחלות באבעבועות גם לאחר קבלת החיסון הוא מקנה הגנה טובה מפני מחלה קשה ומקל על סבלם של הילדים.
אין ספק כי מומלץ מאוד לחסן. החיסון בטוח וגם אם לא ימנע את המחלה הרי מניעת סיבוכים היא תוצאה חשובה לא פחות וזוהי התחלת הדרך שתוביל אולי להכחדתה של המחלה ביום מן הימים.